בפרשתינו התורה מתארת את נס קריעת ים סוף וכך נאמר "ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים"(שמות יד ,כא).
הרמב"ן מבאר מפני מה נעשתה קריעת ים סוף באופן זה, שיראה כאילו הרוח מחרבת את המים. וזאת למען הטעות את המצרים שיכלו לחשוב, שהרוח היא אשר ביצעה את קריעת הים ולא שה' עושה זאת למען ישראל, בכדי שיתנו ליבם לרדוף אחר בני ישראל אל תוך הים. וכמו שכתוב "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם" (שמות יד, ד).
הרמב"ן מעורר כאן תמיהה רבתי, לקורא מתוך המקרא נראה שהנס הגדול הזה של קריעת הים לגזרים, וכניסת בני ישראל לתוכו- ביבשה, נעשה בעטיפה טבעית. במקום שהצלת ישראל תיעשה באופן מופלא, שיעברו מעל לים או יכנסו לים ולא יארע להם דבר, רצה ה' שהים יקרע. ויתירה מזו, קריעת הים לא נעשתה באופן על טבעי, מופלא ופתאומי, אלא על ידי רוח מזרחית חזקה במשך כל הלילה. לכך מבאר זאת, כדי שיהיה למצרים אפשרות לומר שזו רק פלא טבעי ולא נעשה הדבר על ידי הא-ל בשביל בני ישראל.
אך הרמב"ן ממשיך לתמוה, וכי איך המצרים באמת טעו בכך, הלא זה דבר שלא קורה כלל, ולכן אף אם יש איזה הסבר טבעי שהים נקרע על ידי הרוח, בכל אופן מעולם לא קרה דבר כזה. לזאת הוא מסביר שהמצרים מרוב תאוותם להרע להם- לישראל, לא שמו ליבם לזאת.
לכאורה דברי הרמב"ן קשים ביותר, נס קריעת ים סוף נחשב לאחד הניסים הגלויים ביותר, המורים על כך שביכולתו של הבורא לשנות את הטבע, ועל כרחינו שהוא גם עשה אותו, כפי שהרמב"ן עצמו מבאר בסוף הפרשה הקודמת- פרשת בא. התורה בעצמה אומרת לאחר נס קריעת הים "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא). נס זה נתפס כבסיס וסיבה להאמין בהשגחת ה', ואם כך מה מקום להתבונן בדבר כהנהגה טבעית בלתי גלויה.
לעומת זאת גם הדברים שמעלה הרמב"ן בתמיהתו אכן תמוהים, אנו תופסים את הנס העל טבעי והגלוי, שהוא פועל שלא כדרך הטבע, ושהוא מעל לחוקיות, ואילו נס שפועל על פי הטבע- כהנהגה נסתרת. ואם כן באמת תמוה הדבר מפני מה נעשה הנס בצורה כזו שנראית טבעית כל כך, הרי היה ניתן ללא קריעת הים להציל את ישראל בדרך נס, כפי שכבר הצגנו את הדברים.
לשם כך נתבונן בדברי רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, פסח אות מה), רבי צדוק מסביר שבכך שנס גלוי כל כך, ומופלא כל כך נעשה על ידי דבר הנראה לכאורה טבעי, מראה רעיון הפוך בדיוק, שגם הדברים היום יומיים הטבעיים והסטנדרטיים הם בעצם נוהגים כך רק על פי רצון הבורא ובאם ירצה הרי הוא מנתב את אותם חוקים עצמם, לצורך ספציפי ומקומי, ומכך ניתן ללמוד שאם הכל מתנהל על פי רצונו הרי שיכול הוא אף לשנות את הצורך בכך. וכמאמר רבי חנינא בן דוסא (תענית כה, א) "מי שאמר לשמן שיידלק"- דהיינו אם אתה מבין שמה שהשמן דולק, הוא על ידי רצון הא-ל בלבד, אם כך יתכן גם "יאמר לחומץ שיידלק" דבר המופרך על פי חוקי הטבע, והגיוני כל כך על פי מבט זה.
נמצאנו למדים, שאותן עובדות ואותם ממצאים העומדים בפני האדם, יכולים להובילו למסקנה שהכל טבעי ופועל ללא יד מכוונת אף שנראה כתופעה מופלאה. ויכולים להוביל למסקנה הפוכה, שאף הדברים הסטנדרטיים והפשוטים, אינם פשוטים כלל אלא פועלים ברצון הבורא המנתב את חוקי הטבע שהוא עצמו הניח, שיפעלו על פי רצונו, הדבר תלוי אך ברצונו של האדם, המצרים מרוב תאוותם להרע לבני ישראל לא ראו את הדברים נכוחה, ו"הצליחו" להנפיק הסבר טבעי לתופעה כל כך לא טבעית, רק כדי שיוכלו להמשיך בתכניתם הרעה- להרע לבני ישראל.
בני פריץ
פרשת השבוע 
אני מודה לחברי הטוב אנדי על הפעלות לפתוח אתר על אמונה בכתבי קודש