ויקרא – הקורבנות בזמן הזה

עומדים אנו בפתחו של החומש השלישי מחמשת חומשי התורה, ספר ויקרא. הנושא המרכזי, התופס מקום נכבד בספר זה, הוא עבודת בית המקדש בכלל ועבודת הקורבנות בפרט. ומכן גם נגזר שמו הנוסף של הספר "תורת הכהנים".

על חשיבות העיסוק בעניינים אלו אף בזמן חורבן בית המקדש וביטול עבודת הכהנים, ניתן ללמוד מדברי הגמרא במסכת מנחות (דף קי עמוד א): "ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: (ויקרא ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם? כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם", ומוסיף שם הרמב"ם בפירוש המשנה: "ולפיכך ראוי לאדם לעסוק בעניני הקרבנות ולהתבונן בהן, ואל יאמר שהם דברים שאין להן צורך היום כדרך שאומרים הרבה מבני אדם".

מקור נוסף לחשיבות העיסוק בתורת הקורבנות ניתן ללמוד מדברי הגמרא במסכת מגילה (דף לא עמוד ב): "אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? – אמר לו: לאו. – אמר לפניו: רבונו של עולם, במה אדע? – אמר לו: קחה לי עגלה משלשת וגו'. – אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? – אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם", נמצאנו למדים מדברי הגמרא שאמירת פרשת הקורבנות נחשבת ממש כאילו הקרבנו את הקורבנות.

להמשיך לקרוא "ויקרא – הקורבנות בזמן הזה"

ויקרא – עבודת הקרבנות ביהדות

הקרבת הקרבנות, התופסת מקום מרכזי וחשוב בחומש ויקרא, נתפסת אצלנו כמוזרה, בלשון המעטה. קל לנו יותר לדבר ולחשוב על עבודת אלוקים בדעת וברגש, על תפילה ועל לימוד תורה, ואפילו על שמירת מצוות. ואילו שחיטת בהמה כקרבן לפני אלוקים, עלולה להראות כמשהו פגאני, המתאים לעבודת אלילים, ולא לאמונה בא-ל מופשט ואין סופי. האם הקב"ה צריך, חלילה, את הקרבן? כבר אלפי שנים עברו מאז שנחרב בית המקדש, והלכה למעשה, אין הקרבנות נוהגים בישראל. אבל העם היהודי אינו משלים עם החסר הזה. הוא רואה זאת כאסון לאומי. אנחנו מתאבלים מדי שנה על החורבן, ומדי שבת ומועד אנו מזכירים בערגה בתפילת מוסף את הקרבנות הראויים לאותו היום, ומתפללים לאותו יום נכסף שבו נזכה להשיב את עבודת הקרבנות למקומה. האם זה חסר לנו כל כך? האם אנחנו יכולים לצפות בכל ליבנו לדבר הרחוק מאד מתפיסת חיינו?

ברצוני להציג את דברי הרמב"ם בסוגיה זו (ספר מורה הנבוכים ח"ג פל"ב), ולקחת מהם משהו לחיינו. הרמב"ם מסביר שבדורות ההם, כאשר העולם כולו היה עסוק בעבודת אלילים, ועם ישראל עצמו יצא זה עתה ממצרים האלילית, לא היה אפשרי להביא את עם ישראל לעבודת ד' צרופה. כדי להביאם לידיעה שלימה בייחוד ד', היה צורך להתחשב במצבם, ולהתיר להם להשתמש בעבודת הבורא, בכלים שבהם עבדו העמים את אליליהם. לדרוש מהם לעבוד את אלוקים בלי קרבנות, הרי זה כמו לדרוש מאיתנו לעבוד את ד' במחשבה בלבד, בלי מעשה ודיבור. במילים אחרות, הרמב"ם רואה בעבודת הקרבנות סוג של פשרה, בין העבודה הטהורה והאמיתית, שכולה מחשבה וידיעה מופשטת, לבין ההרגלים שרווחו באותם הדורות ביחס לעבודת אלילים. כדי לעקור עבודה זרה מישראל, ציוה הבורא שישתמשו בני אדם לעבודת הא-ל, באותם האופנים שבהם היו רגילים לעבוד אלוהים אחרים. דברים אלה, מבארים אולי, את מצוות הקרבנות באופן ובזמן שבהם ניתנו. אבל איך נוכל להבין את הציפייה שלנו, לחידוש עבודת הקרבנות?

להמשיך לקרוא "ויקרא – עבודת הקרבנות ביהדות"