פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

ראש השנה – יום הדין וייעוץ נישואין

Posted by toraportion ב- 16 בספטמבר 2009

אחד מידידי, יועץ נישואין במקצועו, שיתף אותי פעם ברזי המקצוע שלו. כאשר מגיע בפני, כך אמר, זוג לייעוץ, הם מלאים בדרך כלל טענות רבות זה על זו וזו על זה. בתחילה אני שומע את השטף הראשון, שלפעמים הוא חמור וקשה עד מאד, ונותן להם לשפוך את סערת הרגשות הראשונית. זאת כדי ליצור אוירה רגועה יותר, להמשך הדיון. אחר כך, אני רגיל להציג בפניהם שאלה אחת, גורלית ומשמעותית. האם אתם חפצים בהמשך הקשר? האם אחרי כל הטענות, העוינות והכעס, עדיין אתם מעונינים בשיתוף ביניכם?

פעם, כך סיפר, השיב לו בעל אחד על שאלה זו: האם זוהי התשובה שלך לכל הטענות הקשות שלי? וכי אם אני עדיין רוצה להמשיך את הנישואין שלנו, זה כבר מבטל את כל העוולות והפשעים שעשתה אשתי? האם זה אומר שאני סולח לה באמת על הכל? הרי היא זלזלה בי והשפילה את כבודי! עד עתה אני מתרתח בתוך ליבי כשאני נזכר  במה שהיה אז, באותו ערב שבת אומלל! ומה יהיה עם ההרגלים המוזרים והמשונים שלה? ומה עם. . .

עוד רגע קט, וגם האישה היתה חוזרת לטענותיה וכעסיה. כנראה שני הצדדים לא היו בבחינת טלית שכולה תכלת.

בניגוד לנורמות המקצועיות של ידידי, המחייבות תמיד להיות קשוב ומוכן לשמוע, בפעם הזאת הפסיק היועץ את הבעל באמצע דבריו. הוא חשש שמא יחזור ויתעורר גל הטענות וההאשמות, ובזה לא ראה כל תועלת. אני אסביר לכם את הענין, כך אמר לזוג.

השאלה שהצגתי בפניכם, אמורה לקבוע את אופיו של המשך הדיון בצורה מכרעת. היא, בעצם, קובעת את מגמת הדיון כולו. אם מגמתכם איננה לייצב ולחדש את חיי הנישואין ואת הקשר ביניכם, אז אתם באתם אלי כאל שופט. תפקידי יהיה, א"כ, לחפש את הצדק ואת היושר. מי אשם במעשיו, ומי צודק בהתנהגותו. לא ברור שזהו תפקידי, שהרי אינני דיין, כי אם יועץ נישואין, אבל זה מה שאתם, בעצם, מבקשים ממני. אבל אם רצונכם לחיות יחד עדיין קיים, אז מקבל כל הסיפור פנים חדשות. במקרה כזה איננו מחפשים את הצדק בוויכוח ביניכם. אנו מבקשים למצוא דרך לפתור את הבעיות, כדי ששניכם תהיו מרוצים. אין זה אומר, כמובן, שאין משמעות לטענות של כל אחד מכם. ההיפך הוא הנכון. כל הפרעה או כאב שחש אחד מכם, יש להם מקום ומשקל במערכת היחסים שלכם, ועלינו להתייחס אליה, כדי שחייכם יזרמו בנעימות ובחופשיות. יתכן אפילו שבמהלך כזה עלינו לדייק בכל פרט יותר מאשר במשפט, אבל איננו ניגשים לענין מנקודת מבט של צדק ומשפט, אלא מתוך רצון טוב לתקן ולשפר, ולפתור את הבעיות. הפתרון יכול להיות קל או קשה, ופעמים רבות הוא יהיה גם כואב, שהרי כרוכים בו הרגלים מושרשים ותכונות אופי מוטבעות, אבל המגמה תהיה ברורה. להביא לשיפור מערכת היחסים, לשביעות רצונם של שני הצדדים.

נדמה לי, שתיאור זה הוא משל טוב להבנת ענינו של ראש השנה. ראש השנה הוא יום הדין, כדברי המשנה (מסכת ראש השנה, פרק א משנה ב), "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון". איך אנחנו אמורים להתכונן ליום זה? הרי ברור לגמרי שאין אנו יכולים לצאת זכאים לחלוטין בדין. אחד הפיוטים הנאמרים בראש השנה אומר כך: "א-ל אמונה בערכך דין, אם תמצה עומק הדין, מי יצדק לפניך בדין". לאמור, קשה למצוא אדם שיכול לעמוד ולהימצא צודק במידת הדין. לב יודע מרת נפשו, וכל אחד מאיתנו מכיר את חולשותיו, ואת המקרים בהם נהג בניגוד לערכיו שלו. כבר שלמה המלך אמר בספר קהלת (פרק ז פסוק כ), "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". א"כ על מה אנו נשענים בבואנו לראש השנה?

התשובה לשאלה זו, עולה מן הסיפור של ידידי יועץ הנישואין. התורה, סדרה לנו סדר עבודה לראש השנה, המבוסס על עיקרון אחד. אמרו חז"ל במדרש (ויקרא רבה כט, י), "כל ימות השנה ישראל עוסקין במלאכתן, ובראש השנה נוטלין שופרותיהן ותוקעין לפני הקב"ה, והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים". מה פשר הדבר? איזה הגיון יש בזה, שתקיעת שופר דיה כדי להעמיד את הקב"ה מכסא דין לכסא רחמים?

בשתי הנהגות שורשיות מנהיג הקב"ה את עולמו, מידת הדין ומידת הרחמים. מידת הדין מבקשת את יושר המשפט והצדק, ואילו מידת הרחמים מחפשת את הדרכים לפתור את הבעיות והקשיים, ולהוביל את האדם אל תכליתו. תקיעת שופר מבטאת את קבלת המלכות, כדברי הכתוב (תהילים צח, ו), "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ". בתקיעת שופר אנו מבטאים את רצוננו הבסיסי במלכות ה', ואת חפצנו להמשיך ולהחזיק את הקשר איתו. התקיעות שלנו מבטאות את אמוננו בו. אנחנו סומכים על הנהגת ה', שאינה מיועדת אלא להיטיב לנו. בקבלת מלכות שמים אנחנו מבטאים גם את האימון שלנו בטוב שבקרבנו. אנחנו פשוט נותנים סיכוי להתקרבותנו אל הבורא ואל הדרך הישרה.

בזה אנחנו מעוררים את מידת הרחמים. אם פנינו אל חידוש הקשר, ויש בליבנו ציפיה להתגלות מלכות ה' בעולם, אנחנו באמת ראויים למידת הרחמים. בגילוי הרצון החיובי שבליבנו אנו נעשים קשורים ושייכים למלכות ה', מכאן ואילך יטפלו בכל מעשה ומחשבה שלנו, אבל המגמה לא תהיה חיפוש הצדק, אלא פתרון הבעיות ותיקון המצב.

חז"ל אמרו בתלמוד (ברכות דף יז עמוד א), "ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה (יצר הרע) ושעבוד מלכויות (צרות הגלות)". המעשים הפחות מוצלחים שלנו, אינם נובעים מתוכנו פנימה. ככל שנברר בתוך עצמנו, ונוציא לפועל את רצוננו הפנימי לעשות את הטוב ואת הישר ולהתקרב אל הקב"ה, כך נזכה שבורא העולם ידון וינהג איתנו במידת הרחמים. בכל מצב בו אנו נמצאים, תמיד פתוחה הדרך לשנות כיוון ולהתקרב אל האמת ואל הקדושה.

כתיבה וחתימה טובה.

אליהו פייבלזון – "נפש יהודי".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: