פורים – מה נשתנה – פורים

לא רק בליל הסדר יש ארבע קושיות גם בפורים יש, להלן ארבעת הקושיות של פורים:

1. מה נשתנה הפורים הזה מלילות החנוכה שבכל לילות החנוכה אנו מדליקים נרות בחלון ואילו בפורים קוראים מגילה בית הכנסת? כלומר בחנוכה תיקנו חז"ל להדליק נרות שהוא מעשה שמזכיר את הנס, אבל לא תיקנו לקרוא במגילה את כל סיפור המעשה, ואילו בפורים לא תיקנו לעשות מעשה שיזכיר את הנס [כגון לתלות בובה של המן בחלון] אלא תיקנו לקרוא את כל סיפור המעשה מתוך המגילה.

2. מה נשתנה הפורים הזה מימי החנוכה, שבכל ימי החנוכה נוהגים לאכול סופגניות זכר לנס פך השמן, ואילו בפורים אוכלים דווקא אוזני המן.

3. מה נשתנה הפורים הזה מכל ימי החנוכה, שבפורים תיקנו לאכול סעודה ולשתות יין, ואילו בחנוכה אין מצווה של "סעודה".

4. מה נשתנה הפורים הזה מימי החנוכה, שבפורים תיקנו משלוח מנות ומתנות לאביונים ולא בחנוכה.

תשובה: עבדים היינו לאחשוורוש ולהמן בפרס ויצילנו ה' אלוקינו מידם. אלא שלהבדיל ממה שנעשה במצרים – עשר המכות קריעת ים סוף וכו' ניסים גלויים בהם נוצר שינוי מגדרי הטבע, לא היה בהצלה ישראל מידי המן שום נס שחרג מדרך הטבע. הכול התנהל בצורה טבעית. ובכל זאת המאורעות שהביאו להצלה בפורים מוגדרים כ"נס"– נס פורים. ובאמת צריך לבאר מהו נס פורים?

חנוכה – על מה ולמה?

ימי החנוכה ידועים כמסמלים את נצחון האור על החושך, ניצוחם של קומץ יהודים על הצבא היוני הכובש, והשבת העצמאות לעם יהודים. אלא שיש מקום לשאול כמה שאלות על הנחה זו.

דבר ראשון יש להבין א"כ מדוע היהודים במשך כל הדורות המשיכו לחגוג את חנוכה על אף שאיבדו את עצמאותם, וגלו מארצם, ומאות שנים סבלו מגלות ורדיפות, וכי איזו משמעות יש לציין ניצחון ועצמאות שכבר לא היה קיים?

עוד יש להבין מבחינה היסטוריית, מה היה המניע לכך שהחשמונאים יצאו למרד אחרי שכבר 180 שנה שהיונים שולטים בארץ, ובפרט שמדובר כאן לכאורה על מלחמת אבודה מראש, קומץ אנשים הבאים להילחם באימפריה עצומה עם הצבא החזק ביותר?

ובאמת כשנעיין במקורות היהודיים נראה שניצחון המלחמה תופס מקום שולי, לדוגמא הגמרא במסכת שבת (דף כא עמוד ב) העוסקת בהלכות חנוכה מציינת בעיקר את נס פך השמן, וכך היא כותבת: "מאי חנוכה? (על איזה נס קבעוה – רש"י) שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", הרי שהגמרא הדנה בסיבת קביעת ימי החנוכה לדורות לא מציינת את ניצחון המלחמה כסיבה לכך.

וכן רואים ברמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ב-ג): "וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס",.מבואר ברמב"ם שהדלקת הנרות נתקנה כזכר לנס פך השמן. והשאלה הנשאלת היא מדוע תיקנו חכמים רק את הדלקת הנרות שהוא זכר לנס פך השמן ולא תיקנו דבר לזכר ניצחון המלחמה על היונים?

ראש השנה – יום הדין וייעוץ נישואין

אחד מידידי, יועץ נישואין במקצועו, שיתף אותי פעם ברזי המקצוע שלו. כאשר מגיע בפני, כך אמר, זוג לייעוץ, הם מלאים בדרך כלל טענות רבות זה על זו וזו על זה. בתחילה אני שומע את השטף הראשון, שלפעמים הוא חמור וקשה עד מאד, ונותן להם לשפוך את סערת הרגשות הראשונית. זאת כדי ליצור אוירה רגועה יותר, להמשך הדיון. אחר כך, אני רגיל להציג בפניהם שאלה אחת, גורלית ומשמעותית. האם אתם חפצים בהמשך הקשר? האם אחרי כל הטענות, העוינות והכעס, עדיין אתם מעונינים בשיתוף ביניכם?

פעם, כך סיפר, השיב לו בעל אחד על שאלה זו: האם זוהי התשובה שלך לכל הטענות הקשות שלי? וכי אם אני עדיין רוצה להמשיך את הנישואין שלנו, זה כבר מבטל את כל העוולות והפשעים שעשתה אשתי? האם זה אומר שאני סולח לה באמת על הכל? הרי היא זלזלה בי והשפילה את כבודי! עד עתה אני מתרתח בתוך ליבי כשאני נזכר  במה שהיה אז, באותו ערב שבת אומלל! ומה יהיה עם ההרגלים המוזרים והמשונים שלה? ומה עם. . .

עוד רגע קט, וגם האישה היתה חוזרת לטענותיה וכעסיה. כנראה שני הצדדים לא היו בבחינת טלית שכולה תכלת.

בניגוד לנורמות המקצועיות של ידידי, המחייבות תמיד להיות קשוב ומוכן לשמוע, בפעם הזאת הפסיק היועץ את הבעל באמצע דבריו. הוא חשש שמא יחזור ויתעורר גל הטענות וההאשמות, ובזה לא ראה כל תועלת. אני אסביר לכם את הענין, כך אמר לזוג.

השאלה שהצגתי בפניכם, אמורה לקבוע את אופיו של המשך הדיון בצורה מכרעת. היא, בעצם, קובעת את מגמת הדיון כולו. אם מגמתכם איננה לייצב ולחדש את חיי הנישואין ואת הקשר ביניכם, אז אתם באתם אלי כאל שופט. תפקידי יהיה, א"כ, לחפש את הצדק ואת היושר. מי אשם במעשיו, ומי צודק בהתנהגותו. לא ברור שזהו תפקידי, שהרי אינני דיין, כי אם יועץ נישואין, אבל זה מה שאתם, בעצם, מבקשים ממני. אבל אם רצונכם לחיות יחד עדיין קיים, אז מקבל כל הסיפור פנים חדשות. במקרה כזה איננו מחפשים את הצדק בוויכוח ביניכם. אנו מבקשים למצוא דרך לפתור את הבעיות, כדי ששניכם תהיו מרוצים. אין זה אומר, כמובן, שאין משמעות לטענות של כל אחד מכם. ההיפך הוא הנכון. כל הפרעה או כאב שחש אחד מכם, יש להם מקום ומשקל במערכת היחסים שלכם, ועלינו להתייחס אליה, כדי שחייכם יזרמו בנעימות ובחופשיות. יתכן אפילו שבמהלך כזה עלינו לדייק בכל פרט יותר מאשר במשפט, אבל איננו ניגשים לענין מנקודת מבט של צדק ומשפט, אלא מתוך רצון טוב לתקן ולשפר, ולפתור את הבעיות. הפתרון יכול להיות קל או קשה, ופעמים רבות הוא יהיה גם כואב, שהרי כרוכים בו הרגלים מושרשים ותכונות אופי מוטבעות, אבל המגמה תהיה ברורה. להביא לשיפור מערכת היחסים, לשביעות רצונם של שני הצדדים.

במעגל השנה – דגל מחנה ראובן וימי בין המצרים

שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, היו מבחינה היסטורית ימים של חוסר מזל ואסונות לעם היהודי. בתקופה זו, חרבו שני בתי המקדש, בין כל שאר הטרגדיות האחרות.

תקופת זו נקראת – "בין הַמְצָרִים", על פי הפסוק במגילת איכה (פרק א פסוק ג): "כל רודפיה הִשיגוּהֶ בין המצרים".

בשבתות של 'שלושת השבועות', נלקחות ההפטרות הנקראות בבית הכנסת, מתוך ספרי ישעיהו וירמיהו, העוסקים בחורבן המקדש ובגלות העם היהודי. בתקופת בין המצרים, נוהגים במנהגי אבלות שונים וממעטים בשמחה ובחגיגות.

מובא בכתבי האר"י הקדוש כי כשם ששנים עשר השבטים, התחלקו ביציאת מצרים דרך קבלת התורה בהר סיני לארבעה דגלים, וחנו "איש על מחנהו ואיש על דגלו"(במדבר א, נב), כך גם חודשי השנה מתחלקים לארבעה חלקים, המקבילים לארבעת דגלי השבטים.

החודש מואר באורו של השבט אליו משתייך החודש כולו, ובעיקרו אורו של השבט הנושא את דגלו על שלושת השבטים ושלושת החודשים, בניסן, אייר, סיון, הוא הדגל הראשון לדגלים, ונושא – שבט יהודה, המלכות, ודגל מחנה יהודה הנוסע ראשונה.