ויחי – סמכות שלטונית לעומת סמכות מחוקקת

פרשתינו מספרת על הברכות שברך יעקב אבינו את בניו לפני פטירתו, ברכתו של יהודה היתה "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (בראשית פרק מט פסוק י), חז"ל מבחינים בין המונח שבט למונח מחוקק, שבט הוא מלשון מקל דהיינו כח רדיה וכפיה שלטונית, ומחוקק היינו יכולת חקיקה ופרשנות הלכתית. "לא יסור שבט מיהודה" – אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין את ישראל בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו הלל ובניו שמלמדים תורה ברבים. מבחינה עובדתית הסטורית, ההבדל המהותי שבו אנו מבחינים בשני תקופות אלו. ראשי גלויות שבבבל היו מעין מלכות אוטונומית פנימית עם הסמכות השלטונית המירבית ביותר גם מטעם ובהרשאה מהשלטון הכללי. הלל ובניו הנשיאים בארץ ישראל היו ראשי הסנהדרין הגוף התורני הסמכותי ביותר לפרשנות תורנית וחקיקה הלכתית. ההשלכה ההלכתית העיקרית לאבחנה זו הינה בדיני סמיכת הדיינים אשר מקנים את היכולת והסמכות לדון בסנהדרין ובבתי דינים (מתנאי סמיכה זו שיהיה הנסמך חלק משרשרת ארוכה של הסמיכה איש מפי איש עד למשה שסמך את יהושע). הנסמך בא"י אינו יכול לדון דינים בבבל – חסרה לו הסמכות המיוחדת לבבל, לעומת זאת הנסמך בבבל יכול לדון בא"י שהרי סמיכתו מכח סמכות רבה יותר.

בנסיון להבין את עומק ההבדל שבין שתי הסמכויות הללו, ניתן להקיש מסוגיה אחרת. מבואר כי ישנם מינויים ודינים המצריכים ערכאות שיפוטיות שונות, ישנם דינים אשר די בערכאה של 3 דיינים, יש כאלו המצריכים 23 דיינים – סנהדרין קטנה, ויש אשר לא ניתן לדון או לבצע אלא אם כן נעשה בביה"ד המרכזי שבמקדש – הסנהדרין הגדולה – בת 71 הדיינים המרכזיים בעם, שני מינויים בעם מצריכים ע"פ ההלכה בי"ד זה האחד מינוי המלך (בתוספת הצורך לצרף למינוי זה נביא) והאחר מינוי כהן גדול.

הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"א ה"ג) כותב "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו". ובהלכות כלי המקדש (פ"ד הט"ו) "אין מעמידין כהן גדול אלא בבית דין של אחד ושבעים". מפרשי הרמב"ם הקשו עליו אם בין כהן גדול ובין מלך צריכים מינוי בית דין של שבעים ואחד. מדוע בהלכות סנהדרין (פ"ה ה"א) בפירוט הדברים הצריכים בית דין זה ציין הרמב"ם מינוי המלך אך לא ציין את מינוי הכהן הגדול.

ביישוב לקושיה זו, כותב הרב יצחק זאב סלובייצ'יק (בחידושיו על הרמב"ם) שישנו הבדל מהותי בין מינוי כהן גדול למינוי המלך, מינוי המלך הינו פעולה סמכותית – נתינת סמכות שלטונית למלך, פעולה המצריכה סמכות לממנים, לכן כאשר למדנו שהממנים אלו ביה"ד של שבעים ואחד הרי שהדבר נגרם מחמת סמכות בית דין זה. לא כן מינוי הכהן הגדול שאין זה תפקיד סמכותי אלא החלטה ובחירה של העם מי יהיה הכהן הראשי, וינהל את עבודת המקדש. מינוי כזה אין בו סמכות שלטונית והסיבה שהמינוי מתבצע בבית הדין הגדול, אינו מחמת סמכותם אלא בהיותם נציגות ציבורית של העם, ולכן אין מקום לציין פעולה זו בין הדברים המצריכים בית הדין של שבעים ואחד. חידוש זה יכול לבאר לנו גם את ההבדל בין הכח הסמכותי של ראשי הגולה לאלו של נשיאי הסנהדרין, מינוי ראשי הגולה נעשה באופן של שלטון, וממילא השלטון שהוא הגוף הסמכותי לשלוט יכול להאציל סמכויות שלטוניות על מינוי זה, מה שאין כן נשיאי ארץ ישראל אשר נתמנו על ידי הסנהדרין באופן של בחירת ה"מופלא בבית הדין" דהיינו להיות הדיין הראשי, מינוי זה אין מהותו שלטון אלא מנהל על לסנהדרין והוראת התורה לעם, והוא דוגמת מינוי הכהן הגדול – מינוי ציבורי לא שלטוני ואף שהיו תקופות שמינוי זה נעשה בהסכמת השלטון, אך בכל אופן לא מטעמו, וסמכותו הסכמה ציבורית ולא שלטונית, אמנם מועיל הדבר לציבור שעליו הוא נבחר – בארץ ישראל, אך במקום שיש סמכות שלטונית אין סמכותו תקפה.

בני פריץ

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s