פרשת האזינו רובה ככולה היא דברי שירה שאמר משה לעם ישראל כנאמר בסוף הפרשה "וַיָּבא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן" (דברים לב, מד), הרמב"ן (שם לא, יט) כותב את הסיבה שנקראת שירה "ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה", אלא שדבר זה צריך ביאור שהרי מעיון ראשוני בפרשה הדברים נראים יותר כאמירת תוכחה לעם, וכן נראה מדברי רש"י בתחילת הפרשה על הפסוק "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים פרק לב פסוק א) וכותב רש"י: "האזינו השמים – שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר" כלומר השמים והארץ הם עדים לדברי האזהרה וההתראה של משה. וא"כ צריך להבין כיצד תוכחה יכולה להיות שירה? ועוד צריך להבין מה ראה משה להוסיף תוכחה נוספת על השתים שכבר נאמרו קודם בפרשת "כי תבוא" ובפרשת "בחוקתי"? נעמוד על שאלה נוספת, רבינו ניסים (מובא בתוספות מגילה דף לא, ב ד"ה קללות) כותב שהסיבה שקוראים את פרשת נצבים לפני ראש השנה כיון שיש בה קללות ורוצים לסיימם לפני ראש השנה שתכלה שנה וקללותיה, ומקשה שם התוספות א"כ מדוע לא מקדימים את פרשת האזינו שגם בה יש קללות?
הרב יחזקאל סרנא זצ"ל בספרו "דליות יחזקאל" (ח"א עמוד תעט) מסביר שמדובר כאן בשני סוגי תוכחות שונים לגמרי, התוכחות שב"החוקתי" וב"כי תבוא" עניינם הוא שכר ועונש, אם תשמעו תקבלו שכר, ואם לא תשמעו תקבלו עונש, ואילו התוכחה שבפרשת האזינו ענין אחר יש בה, וכדברי הרמב"ן (שם פסוק מ) "והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו", כלומר אין כאן אמירת תנאים מה יקרה אם תקים ומה יקרה אם לא, אלא מדובר כאן על סיפור עובדות, וכמו שנאמר בתחילת השירה (שם פסוק ז) "זְכר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּר וָדר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיאמְרוּ לָךְ", כל עיקרה של שירה זו היא להביא את עם ישראל לידי הסתכלות והתבוננות, התבוננות בכך שהקב"ה עשה עמנו טובות רבות, ואילו עם ישראל השיב רעה תחת טובה, וכמו שנאמר (שם פסוק ו) "הַ לְיהוָֹה תִּגְמְלוּ-זאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכנֲנֶךָ" ומסביר הרמב"ן "הזאת תגמלו את השם על הטובות שעשה עמכם, עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה, ולא חכם לדעת כי לנפשם גמלו הרעה הזאת …כי הכתוב מוכיח את ישראל ומזכיר הטובות אשר עשה השם עמהם והם גמלו להם רעה תחת טובה", וכן יש בשירה התבוננות בפסגות העליונות ביותר שזכו לעלות אליה, ואף שירדו ממנה לעתיד לבוא ישובו אל מעלתם כבראשונה. וכן מספרת השירה שהקב"ה בחר בעם ישראל להיות העם הנבחר, עם השם, אור לגויים, וכמו שנאמר "כִּי חֵלֶק יְהוָֹה עַמּוֹ יַעֲקב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (שם פסוק ט).
פרשת השבוע 