פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Posts Tagged ‘רשי’

מקץ – יוסף ושר המשקים

Posted by toraportion ב- 16 בדצמבר 2009

פרשתינו מתחילה מאותה נקודה שבה מסתימת הפרשה הקודמת פרשת וישב, יוסף יושב בבית האסורים ופותר את חלומו של שר המשקים לטובה, ומבשר לו שבעוד שלושה ימים הוא משתחרר מהכלא ושב לשרת את פרעה מלך מצרים, יוסף קיווה להשתחרר מן הכלא בעזרת שר המשקים. שר זה, חשב יוסף, בוודאי יכיר לו טובה על הפתרון האופטימי שהעניק לחלומו, ולכן ביקש ממנו להשתדל בשבילו אצל פרעה, וכך אמר יוסף לשר המשקים: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית פרק מ פסוק יד), אלא שלמרבה האכזבה ברגע ששר המשקים יוצא מבית הסוהר וחוזר לגדולה הוא שוכח מיוסף "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (שם פסוק כג), ובכך מסתיימת פרשת וישב. פרשתינו פרשת מקץ מתחילה במילים "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (בראשית פרק מא פסוק א) בעקבות חלום זה מגיעה בסופו של דבר הישועה ליוסף כמתואר בהמשך הפרשה.

השאלה הנשאלת היא לשם מה מדגישה התורה את הזמן שחלף מאז ששכח שר המשקים את יוסף עד חלום פרעה, המדרש (בראשית רבה פרשה פט פיסקא ג) מסביר את הקשר בין הדברים, וכך כותב המדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהלים מ), זה יוסף, ולא פנה אל רהבים (שם), ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתווסף לו שתי שנים", על פי המדרש לא רק שהבקשה משר המשקים לא הועילה כלום, אלא מתברר שהיא אף הזיקה, שבגלל אותה בקשה נגזר על יוסף להישאר עוד שנתיים בבית האסורים.

אמנם צריך להבין מה היה חטאו של יוסף בכך שפנה לשר המשקים ומשום מה נענש?

רש"י (בראשית פרק מ פסוק כג) עונה על שאלה זו וכותב כך : "מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים", מדברי רש"י נראה שיוסף לא היה צריך לפנות ולבקש את הצלתו משר המשקים ולסמוך עליו שאכן הוא יפעל לשחרורו, אלא היה אליו רק לפנות ולבטוח בבורא עולם שיציל אותו.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in מקץ, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

האזינו – תוכחה שהיא שירה

Posted by toraportion ב- 24 בספטמבר 2009

פרשת האזינו רובה ככולה היא דברי שירה שאמר משה לעם ישראל כנאמר בסוף הפרשה "וַיָּבא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן" (דברים לב, מד), הרמב"ן (שם לא, יט) כותב את הסיבה שנקראת שירה "ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה", אלא שדבר זה צריך ביאור שהרי מעיון ראשוני בפרשה הדברים נראים יותר כאמירת תוכחה לעם, וכן נראה מדברי רש"י בתחילת הפרשה על הפסוק "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים פרק לב פסוק א) וכותב רש"י: "האזינו השמים – שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר" כלומר השמים והארץ הם עדים לדברי האזהרה וההתראה של משה. וא"כ צריך להבין כיצד תוכחה יכולה להיות שירה? ועוד צריך להבין מה ראה משה להוסיף תוכחה נוספת על השתים שכבר נאמרו קודם בפרשת "כי תבוא" ובפרשת "בחוקתי"? נעמוד על שאלה נוספת, רבינו ניסים (מובא בתוספות מגילה דף לא, ב ד"ה קללות) כותב שהסיבה שקוראים את פרשת נצבים לפני ראש השנה כיון שיש בה קללות ורוצים לסיימם לפני ראש השנה שתכלה שנה וקללותיה, ומקשה שם התוספות א"כ מדוע לא מקדימים את פרשת האזינו שגם בה יש קללות?

הרב יחזקאל סרנא זצ"ל בספרו "דליות יחזקאל" (ח"א עמוד תעט) מסביר שמדובר כאן בשני סוגי תוכחות שונים לגמרי, התוכחות שב"החוקתי" וב"כי תבוא" עניינם הוא שכר ועונש, אם תשמעו תקבלו שכר, ואם לא תשמעו תקבלו עונש, ואילו התוכחה שבפרשת האזינו ענין אחר יש בה, וכדברי הרמב"ן (שם פסוק מ) "והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו", כלומר אין כאן אמירת תנאים מה יקרה אם תקים ומה יקרה אם לא, אלא מדובר כאן על סיפור עובדות, וכמו שנאמר בתחילת השירה (שם פסוק ז) "זְכר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּר וָדר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיאמְרוּ לָךְ", כל עיקרה של שירה זו היא להביא את עם ישראל לידי הסתכלות והתבוננות, התבוננות בכך שהקב"ה עשה עמנו טובות רבות, ואילו עם ישראל השיב רעה תחת טובה, וכמו שנאמר (שם פסוק ו) "הַ לְיהוָֹה תִּגְמְלוּ-זאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכנֲנֶךָ" ומסביר הרמב"ן "הזאת תגמלו את השם על הטובות שעשה עמכם, עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה, ולא חכם לדעת כי לנפשם גמלו הרעה הזאת …כי הכתוב מוכיח את ישראל ומזכיר הטובות אשר עשה השם עמהם והם גמלו להם רעה תחת טובה", וכן יש בשירה התבוננות בפסגות העליונות ביותר שזכו לעלות אליה, ואף שירדו ממנה לעתיד לבוא ישובו אל מעלתם כבראשונה. וכן מספרת השירה שהקב"ה בחר בעם ישראל להיות העם הנבחר, עם השם, אור לגויים, וכמו שנאמר "כִּי חֵלֶק יְהוָֹה עַמּוֹ יַעֲקב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (שם פסוק ט).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in האזינו, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

פנחס – מנהיגות יהודית

Posted by toraportion ב- 17 ביולי 2008

בפרשתו לאחר שמתברר למשה רבינו שהוא לא יוכל להמשיך ולהנהיג את עם ישראל לאחר הכניסה לארץ, מבקש משה רבינו הרועה הנאמן : "יִפְקֹד יְהֹוָ-ה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָ-ה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:"(במדבר כ"ז, ט"ז-י"ז). ה' ציווהו לסמוך את ידו על יהושע בן נון ולמנותו למנהיג העם. ומגדיר אותו כ"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כ"ז, י"ח).

אם נעמיק ונעיין בפרשה זו נוכל ללמוד מה נדרש על פי התורה ממנהיג? ומה הן תכונותיו?

הדבר הראשון שמשה רבינו מבקש הוא שהמנהיג יהיה "אִישׁ עַל הָעֵדָה" ומפרש רבינו משה אלשיך שעל המנהיג להיות מורם מעם שרק כך יוכל להשפיע עליהם ולהרעיף עליהם שיפעו, כלומר "איש על העדה" מנהיג הניצב מעל העדה, בעל חזון ושאר רוח.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, פינחס | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »