פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Posts Tagged ‘רמבן’

תצוה – עבודת ה' אופטימאלית

Posted by toraportion ב- 4 במרץ 2010

בפרשה הקודמת תארה התורה את צורת עשיתם של כלי המשכן מלבד מזבח הקטורת המתואר בסוף פרשתינו "ועשית מזבח מקטר קטורת" וגו' (שמות ל, א). המפרשים שואלים: מדוע הציווי לעשיית מזבח הקטורת נאמר רק עתה, ולא בפרשת תרומה ששם מפורט הציווי של בניית המשכן עצמו, הקרשים החצר וגם כלי המקדש, בהם הארון, השולחן והמנורה. זהו המקום המתאים לצוות גם כן על עשיית מזבח הקטורת, באשר גם מזבח זה היינו מהכלים הפנימיים. אך התורה אינה מצווה על מזבח זה אלא לאחר ציווי עשיית בגדי הכהונה, וציווי שבעת ימי המילואים, שהם חנוכת עבודת המשכן, ונשאלת השאלה מדוע אכן כך הם פני הדברים?

משיבים על כך המפרשים ששונה עבודת הקטורת המיועדת על מזבח זה מיתר עבודת המקדש, בביאור השוני נוקטים המפרשים בסגנון שונה זה מזה, אך לכאורה בכדי להבין זאת היטב מהווים הסברים אלו השלמה זה לזה. בפירוש רבינו עובדיה ספורנו, מצינו חלוקה מסוימת בייעודי עבודות המשכן- המקדש השונות. ישנם אשר מטרתן השכנת השכינה כאמור "ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו" (שמות כה, ח-ט) דהיינו צורת בניית המשכן ואופן עיצוב הכלים ומקומם, הן בהתאמה לייעודם – השראת השכינה. כן מצאנו את דברי הכתוב על עבודת הקרבנות "ונועדתי שמה לבני ישראל" (שם כט, מג) דהיינו כלשון הספורנו: "להוריד מראה כבודו בבית". מה שאין כן ייעוד עבודת מזבח הקטורת שענינו "לכבד את הא-ל יתברך אחרי בואו לקבל ברצון עבודת עמו בקרבנות הבוקר והערב ולשחר פניו במנחת קטורת". והיינו שיש את המטרה הקבועה של תבנית המשכן וכליו, והיא עיצוב מקום מתאים לרעיון השראת השכינה, כמו כן יש מטרה מהיבט תפעולי יותר- עבודת הקרבנות הסדירה שיעודה מראה כבודו במשכן. אולם עבודת הקטורת אין בה משום ייעודים אלו, אלא היא נועדה לכבד את הא-ל, מעין פעולה התנדבותית נוספת הבאה להראות את אהבתנו וקרבתנו אליו, בכך שקיבל את עבודותינו האחרות.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר שמות, תצוה | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

יתרו – המבנה הסידורי של עשרת הדברות

Posted by toraportion ב- 11 בפברואר 2010

נדמה, שאין זו מן ההפרזה לומר, שהטקסט היהודי המפורסם ביותר הוא עשרת הדברות. במאמר שלהלן נסקור את עשרת הדברות, וננסה להבין מדוע הדברות סודרו דווקא בצורה שסודרו. להלן עשרת הדברות (שמות כ, ב-יד):

 

 

א. אנכי ה' אלוקיך.

ב. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.

ג. לא תשא את שם אלוקיך לשוא.

ד. זכור את יום השבת.

ה. כבד את אביך ואת אמך.

ו. לא תרצח.

ז. לא תנאף.

ח. לא תגנוב.

ט. לא תענה ברעך עד שקר.

י. לא תחמוד בית רעך.

 

 

המתבונן בטקסט ישים לב לשוני בולט בין חמשת הדברות הראשונות לבין החמש האחרונים. בחמשת הדברות הראשונות לצד הציווי, מופיעים או נימוקים, או אמצעי ענישה, או דברי עידוד. בדיבר הראשון הכתוב אומר, "אנכי ה' אלוקיך אשר הוציאתך מארץ מצרים", כלומר, האל משכנע את המאמינים בנוכחותו על ידי הזכרת העובדה שהוא הוציאם ממצרים. גם בדיבר החמישי מופיע שיכנוע, "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך". בדיבר השני והשלישי מופיע הציווי ועונשו בצידו. "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה וכו' לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים". גם בדיבר השני מופיע הציווי ועונשו בצידו: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא"  בדיבר הרביעי, מופיע הציווי עם נימוק וטעם: "זכור את יום השבת וגו' כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". לעומת זאת בחמשת הדברות האחרונות מופיע הציווי ללא שום תוספת, לא נימוק, לא שידול, ולא עונש. עובדה זו אומרת דרשני!

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in יתרו, ספר שמות | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

בשלח – נס על טבעי על ידי חוקי הטבע

Posted by toraportion ב- 26 בינואר 2010

בפרשתינו התורה מתארת את נס קריעת ים סוף וכך נאמר "ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים"(שמות יד ,כא).

הרמב"ן מבאר מפני מה נעשתה קריעת ים סוף באופן זה, שיראה כאילו הרוח מחרבת את המים. וזאת למען הטעות את המצרים שיכלו לחשוב, שהרוח היא אשר ביצעה את קריעת הים ולא שה' עושה זאת למען ישראל, בכדי שיתנו ליבם לרדוף אחר בני ישראל אל תוך הים. וכמו שכתוב "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם" (שמות יד, ד).

הרמב"ן מעורר כאן תמיהה רבתי, לקורא מתוך המקרא נראה שהנס הגדול הזה של קריעת הים לגזרים, וכניסת בני ישראל לתוכו- ביבשה, נעשה בעטיפה טבעית. במקום שהצלת ישראל תיעשה באופן מופלא, שיעברו מעל לים או יכנסו לים ולא יארע להם דבר, רצה ה' שהים יקרע. ויתירה מזו, קריעת הים לא נעשתה באופן על טבעי, מופלא ופתאומי, אלא על ידי רוח מזרחית חזקה במשך כל הלילה. לכך מבאר זאת, כדי שיהיה למצרים אפשרות לומר שזו רק פלא טבעי ולא נעשה הדבר על ידי הא-ל בשביל בני ישראל.

אך הרמב"ן ממשיך לתמוה, וכי איך המצרים באמת טעו בכך, הלא זה דבר שלא קורה כלל, ולכן אף אם יש איזה הסבר טבעי שהים נקרע על ידי הרוח, בכל אופן מעולם לא קרה דבר כזה. לזאת הוא מסביר שהמצרים מרוב תאוותם להרע להם- לישראל, לא שמו ליבם לזאת.

לכאורה דברי הרמב"ן קשים ביותר, נס קריעת ים סוף נחשב לאחד הניסים הגלויים ביותר, המורים על כך שביכולתו של הבורא לשנות את הטבע, ועל כרחינו שהוא גם עשה אותו, כפי שהרמב"ן עצמו מבאר בסוף הפרשה הקודמת- פרשת בא. התורה בעצמה אומרת לאחר נס קריעת הים "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא). נס זה נתפס כבסיס וסיבה להאמין בהשגחת ה', ואם כך מה מקום להתבונן בדבר כהנהגה טבעית בלתי גלויה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בשלח, ספר שמות | מתויג: , , , , , , , , , | 1 Comment »

ויגש – המפגש בין יעקב ליוסף והקשר בין אלוקים לעם ישראל בגלות

Posted by toraportion ב- 22 בדצמבר 2009

בפרשת ויגש התורה מתארת את המפגש המרגש בין יעקב ליוסף. מפגש בין אב לבנו האהוב שנעדר מאביו במשך עשרים ושתים שנים. כאשר יעקב מתארגן לנסיעה למצרים לפגוש את יוסף, התורה מציינת שיעקב חשש לרדת למצרים ואלוקים נגלה אליו ומרגיע אותו בהבטחה, שגם במצרים הוא יהיה איתו. וכך כתוב בפסוקים : "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית פרק מו פסוקים ב-ד).

מדוע יעקב מתמלא בפחד? ומדוע הוא נזקק לליווי צמוד של אלוקים?

הרמב"ן במקום כותב שיעקב הבין שברגע שהוא יורד לפגוש את יוסף ולהחזירו לחיק המשפחה, באותו הרגע מתחילה הגלות של עם ישראל במצרים. בלב יעקב מתרוצצות תחושות הפוכות וסותרות. מחד גיסא, מבחינתו האישית אין דבר יותר משמח מלהתמזג מחדש עם הבן האובד. מאידך, ברמה הלאומית זהו רגע של ההתדרדרות, מעתה מתחילה לה גלות מצרים. יש כאן תנועות מנוגדות היוצרות בלבול וחשש, ברמה האישית תנועה של חיבור עם הבן האובד. וברמה הלאומית תנועה לכיוון הגלות.

בשביל להרגיע אותו אלוקים מבטיח לו: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה". מה פשר ההבטחה? ומדוע יעקב נרגע?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ויגש, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

נח – מהו 'צלם האלוקים' שבאדם

Posted by toraportion ב- 21 באוקטובר 2009

בפרשת בראשית סיפרה לנו התורה על הרצח הראשון בהיסטוריה כיצד קין רצח את הבל, בפרשתינו מביאה התורה את איסור רציחת האדם: "שׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית פרק ט פסוק ו). רש"י והרמב"ן מסבירים שהסיבה שדוקא כאן כתבה התורה איסור זה, מכיון שבפסוק ג' התירה התורה את אכילת בעלי החיים: "כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כּל", דבר שהיה אסור לפני המבול, לכן הדגישה התורה שאף שהריגת החיות הותרה, אבל הריגת האדם נאסרה, כלומר באה התורה לשלול את הדעה שהריגת בעלי החיים ואכילתם היא רצח. התורה קובעת הריגת בעל חי לצורך האדם היא מותרת, הריגת האדם היא רצח והיא אסורה. יתירה מכך מצינו בדברי חז"ל שבריאת כל היקום החיות הצמחים וכל היצורים, היא לצורך האדם, ודבר זה למדו ממה שנאמר בפרשתינו "וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן-הָאָרֶץ" (בראשית ז, כג) ושואלת הגמרא (סנהדרין דף קח, א): "אם אדם חטא בהמה מה חטאה? תנא משום רבי יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו, אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת חופה למה לי, אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי".

ממשיכה התורה ומסבירה את טעם האיסור של רציחת האדם ואת ההבדל שיש בין האדם לבעלי החיים: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם", כלומר אף שיש דמיון בגוף האדם לגופם של בעלי החיים, יש יתרון באדם שאין לבעלי החיים, והוא 'צלם האלוקים' שבאדם, כלומר האדם אינו מורכב רק מחומר פיזי, גשמי. אלא יש בו גם מרכיב רוחני אלוקי, והיא נשמת האדם, וכדברי רש"י בשם המדרש על הפסוק (פרק ב פסוק ז): "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" ומפרש רש"י: "עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים", ומוסיף הספורנו שם: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, נֶפֶשׁ חִיּוּנִית מוּכֶנֶת לְקַבֵּל "צֶלֶם אֱלֹהִים".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in נח, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

בראשית – התועלת שבתפילה

Posted by toraportion ב- 15 באוקטובר 2009

ידועה היא השאלה מה הצורך להתפלל לבקש בקשות מבורא העולם, הרי כל צרכינו גלויים וידועים לפניו, ואם אנו זכאים שייטיב לנו מדוע שלא נזכה לכך גם בלי תפילותינו, ואם איננו זכאים מה תועיל תפלתינו.

התשובה לשאלה זו נתפרשה בפרשתינו, וכך נאמר: "וְכל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָֹה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבד אֶת- הָאֲדָמָה" (בראשית פרק ב פסוק ה) ומפרש רש"י: "וכל עשב השדה טרם יצמח. עדיין לא צמח. ובשלישי שכתוב ותוצא, לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי. ולמה, כי לא המטיר. ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים", למדנו מכאן יסוד גדול שאין הקב"ה משפיע את ברכתו עלינו אלא רק ע"י תפילה, אבל אם לא נתפלל, חלילה, לא יוריד לנו את שפע ברכתו, גם בדבר שהיה ראוי שנקבל על פי מעשינו. וכדברי הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ד פרק ה) "שענין התפילה הוא מן הסדרים שסדרה החכמה העליונה. שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו, ויבקשו פניו. וכפי התעוררותם לו, כן ימשך להם השפע. ואם לא יתעוררו, לא ימשך להם".

אלא שעדין נשאר להבין מה הסיבה לכך שאין השפע יורד אלא רק ע"י תפילה. הגמרא במסכת חולין (דף ס ע"ב) שהיא כנראה המקור לדברי רש"י שהזכרנו קודם, מוסיפה משפט נוסף שיפתח פתח להבנת הענין, וכך אומרת הגמרא: "מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים". כלומר הקב"ה מעוניין שיתפללו אליו ולכן מונע מבני האדם לקבל את צרכיהם שבכך הוא גורם להם להתפלל אליו. נמצאנו למדים שהתפילה היא לא אמצעי להשגת המטרה אלא היא היא המטרה בעצמה, והאמצעי להביא את האדם לתפילה היא למנוע ממנו לקבל את מה שראוי שיקבל. דבר דומה רואים גם בגמרא במסכת יבמות (דף סד ע"א) "א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בראשית, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , , | 4 Comments »

וזאת הברכה – שמיני עצרת וסיום התורה

Posted by toraportion ב- 8 באוקטובר 2009

היום האחרון של חג הסוכות נקרא שמיני עצרת וכלשון הפסוק (במדבר פרק כט פסוק לה) "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" רש"י שם מסביר את משמעות הלשון 'עצרת' על פי דברי הגמרא בסוכה (דף נה, ב) "שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה – כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך" דהיינו בחג הסוכות יש גם לאומות העולם שייכות שהרי שבעים הפרים שהקריבו בבית המקדש בימי החג הם כנגד אומות העולם, ובאמת גם לעתיד לבוא יהיה לאומות העולם חלק בחג וכנאמר בהפטרה לחג הסוכות "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהֹוָ-ה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה פרק יד פסוק יז). ואילו היום השמיני נועד רק לעם ישראל ולכן הקריבו רק פר אחד, ומכאן מגיע השם 'עצרת' מלשון עצירה דהיינו יש כאן עצירה לפני החזרה לימי החול שאותו עם ישראל חוגג לבדו.

יום שמיני עצרת שונה משאר ימי החג בכך שהמצוות המיוחדות הנוהגות בסוכות, הישיבה בסוכה ונטילת הלולב, אינם נוהגת ביום זה, ניתן אולי להסביר זאת על פי הרעיון שהזכרנו קודם, בשאר ימי החג יש חלק לאומות העולם לכן יש צורך ליחד את עם ישראל, העם הנבחר, עמו של בורא עולם ולהבדילו משאר האומות, וזאת ע"י מצוות אלו. אבל בשמיני עצרת שהוא היום שכולו מיוחד רק לעם ישראל שאז המלך, בורא העולם שמח עם אוהביו עם ישראל, אין כבר צורך ליחד אותם בסממנים אלו.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in וזאת הברכה, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

וילך – מה לתינוקות ולמעמד הקהל

Posted by toraportion ב- 10 בספטמבר 2009

בפרשתינו התורה מצווה על מצוות הקהל הנוהגת פעם בשבע שנים במוצאי שנת השמיטה, וכך נאמר: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם" (דברים לד, י-יא) ובהמשך (שם פסוק יב) התורה מפרטת מיהם המחויבים במצוה זו "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָ-ה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".

וכך פסק הרמב"ם (הלכות חגיגה פ"ג ה"א) "מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת".

מצוה זו יוצאת דופן בכך שהתורה מצוה שגם הילדים הקטנים ישתתפו בה, ואף שבכל התורה קטנים פטורים מכל המצוות, חידשה כאן התורה שהקטנים מחויבים להשתתף במצוה זו, השאלה הנשאלת היא מה התועלת בהבאת הקטנים למעמד ההקהל.

הרמב"ן מפרש שמדובר בילדים שיכולים להבין את מה שנאמר, ולכן ראוי להביאם כדי להרגיל ולחנך אותם למצוה זו. אומנם המאירי בספרו "בית הבחירה" (ריש חגיגה) למד שהתורה מדברת אף על קטנים שכלל לא הגיעו לגיל חינוך. ואילו ה"אור החיים" כותב שהתורה מדברת אף על קטני קטנים שאינם מבנים דבר שגם אותם חייבים להביא. וא"כ לפי פרושים אלו חוזרת השאלה למקומה וכי איזה תועלת יש בהבאת התינוקות.

הגמרא במסכת חגיגה (דף ג, א) "מתיחסת לשאלה זו וכך שואלת: "טף למה באין?" ועונה הגמרא "כדי ליתן שכר למביאיהן". כלומר התועלת היא לא לתינוקות אלא שההורים יקבלו על כך שכר. אלא שעל טעם זה קשה, שאם הקטנים מובאים רק כדי ליתן שכר למביאם, יכלה התורה לצוות שישאו עימהם משאות גדולות של עצים ואבנים, שהרי הטף שלא הגיע לחינוך ואינו מבין את מה שרואה בבית המקדש הרי הוא לכאורה כמשא כבד ללא תועלת.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in וילך, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

חקת – נחש הנחושת

Posted by toraportion ב- 25 ביוני 2009

התורה בפרשתינו מספרת על מתקפה המונית של נחשים שהכישו רבים מהעם, ובעקבות כך ציוה הקב"ה למשה שיעשה דמות נחש וישים אותו על מוט גבוה, כך שכל מי שיביט בו יתרפא, וכן עשה משה "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (במדבר פרק כא פסוק ט).

היה לכאורה מקום לומר שזו הסיבה שבתרבויות רבות הנחש הכרוך על המקל נחשב לסמל רפואי, האם באמת ניתן להסיק מפרשה זו שיש סגולה רפואית בהבטה על הנחש?

הרמב"ן שהיה במקצועו רופא שולל דבר זה לחלוטין וטוען שההפך הוא הנכון, אדם שננשך ע"י נחש רק תזיק לו ראית הנחש וכך כותב: "וידוע מדרכי הרפואות, שכל נשוכי בעלי הארס יסתכנו בראותם אותם או בראות דמותם…. וכן ישמרו אותם הרופאים מהזכיר בפניהם שם הנושך, שלא יזכרו אותם כלל כי נפשם תדבק במחשבה ההיא ולא תפרד ממנה כלל עד שתמית אותם".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in חקת, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , , | 1 Comment »

בהר-בחוקותי – שנת היובל-הכוח להתחיל מחדש

Posted by toraportion ב- 14 במאי 2009

בתחילת פרשת בהר מופיע הציווי לקיום שנת היובל. שנת היובל היא שנת החמישים במחזור השמיטות, כאשר כל שנה שביעית היא שנת השמיטה, ולאחר שבע שמיטות מיד בתום שנת הארבעים ותשע מתחילה שנת היובל.

במקרא מוזכרות שלש מצוות הנוהגות ביובל: א. השבת השדות למוכרים. כלומר, כל שדה שנמכרה בתוך החמישים שנה חוזרת לבעלים הראשונים. ב. שחרור עבדים. ג. שמיטת קרקעות. את מועד שחרור העבדים מציינים באמצעות תקיעת שופר במוצאי יום כיפור. וכך כתוב בפסוק: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ" (ויקרא כה, י-יא).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בהר, בחוקותי, ספר ויקרא | מתויג: , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »