פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Posts Tagged ‘משלי’

תרומה – מה מלמדים אותנו כלי המשכן

Posted by toraportion ב- 18 בפברואר 2010

פרשה זו וכן הפרשות הבאות עוסקות בהרחבה בסיפור המשכן, צורת עשייתו והמידות המדויקות של כל כלי וכלי, מלבד התועלת בפירוט זה לצורך בניית המשכן, בוודאי שטמונה משמעות נוספת בפירוט הנרחב והממצה ובירידת הכתובים אל פרטיו של מבנה המשכן וכליו.

רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בפרושו על התורה "כלי יקר", עומד על כמה רמזים הטמונים במידות הכלים אשר מתוכם נוכל ללמוד מוסר השכל והנהגות ישרות, לדוגמא הארון השלחן ומזבח הזהב, שונים הם זה מזה במידותיהם, בנוגע לארון נאמר (שמות פרק כה פסוק י) "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ", כשנתבונן בפסוק זה נראה שכל מידותיו שבורות, אמתים וחצי, אמה וחצי. ואילו על מידות השלחן נאמר "וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (שם פסוק כג), כלומר חלק מהמידות הם שלמות וחלק שבורות. על מזבח הזהב נאמר "אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו" (שם פרק ל פסוק ב), כל מידותיו שלמות.

הרעיון המונח בהבדלים אלו הוא, שיש לו לאדם לנהוג בצורה שונה כאשר מדובר בעניינים הרוחניים כרכישת ידע וחכמה, לבין עניינים גופנים, כרכישת ממון ועושר, וכך כותב הכלי יקר "והקרוב אלי לומר בזה, לפי שאמרו החכמים, במעלות הבט למעלה ממך כי על ידי זה ידמה בנפשו כי הוא חסר מן שלימות ולא הגיע למדריגת חבירו ויבוא להתקנאות בו ויוסף על שלימות חכמתו כי קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל בעניני העולם הזה, דהיינו כל הצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנו ובסיבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים. וכמו שאמרו (יבמות קה, ב) המתפלל יתן עיניו למטה ולבו למעלה זה המתפלל על צורכי הנפש והגוף יתן לבו הרואה הרבה חכמה ודעת במי שהוא למעלה ממנו ויתפלל אל ה' להטות לבבו אל החכמה שיגיע בה למעלת השלימים שכן שלמה לא שאל מעם ה' כי אם שיתן לו לב שומע, ועיניו הרואות בחמדות הגוף המוחשות יתן במי שהוא למטה ממנו במדריגה ואז ישמח בחלקו ולא יבקש על ריבוי עושר שכן שלמה אמר (משלי ל, ח) רש ועושר אל תתן לי", כלומר בנוגע לרכישת חכמה תמיד יראה האדם את עצמו כמי שאינו מושלם כמי שצריך עדין ללמוד ולרכוש הרבה ידע וחכמה, אבל בנוגע לעניין צרכיו הגשמיים ירגיש תמיד שכל מה שיש לו זה מספיק ואינו זקוק ליותר.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר שמות, תרומה | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מקץ – יוסף ושר המשקים

Posted by toraportion ב- 16 בדצמבר 2009

פרשתינו מתחילה מאותה נקודה שבה מסתימת הפרשה הקודמת פרשת וישב, יוסף יושב בבית האסורים ופותר את חלומו של שר המשקים לטובה, ומבשר לו שבעוד שלושה ימים הוא משתחרר מהכלא ושב לשרת את פרעה מלך מצרים, יוסף קיווה להשתחרר מן הכלא בעזרת שר המשקים. שר זה, חשב יוסף, בוודאי יכיר לו טובה על הפתרון האופטימי שהעניק לחלומו, ולכן ביקש ממנו להשתדל בשבילו אצל פרעה, וכך אמר יוסף לשר המשקים: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית פרק מ פסוק יד), אלא שלמרבה האכזבה ברגע ששר המשקים יוצא מבית הסוהר וחוזר לגדולה הוא שוכח מיוסף "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (שם פסוק כג), ובכך מסתיימת פרשת וישב. פרשתינו פרשת מקץ מתחילה במילים "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (בראשית פרק מא פסוק א) בעקבות חלום זה מגיעה בסופו של דבר הישועה ליוסף כמתואר בהמשך הפרשה.

השאלה הנשאלת היא לשם מה מדגישה התורה את הזמן שחלף מאז ששכח שר המשקים את יוסף עד חלום פרעה, המדרש (בראשית רבה פרשה פט פיסקא ג) מסביר את הקשר בין הדברים, וכך כותב המדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהלים מ), זה יוסף, ולא פנה אל רהבים (שם), ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתווסף לו שתי שנים", על פי המדרש לא רק שהבקשה משר המשקים לא הועילה כלום, אלא מתברר שהיא אף הזיקה, שבגלל אותה בקשה נגזר על יוסף להישאר עוד שנתיים בבית האסורים.

אמנם צריך להבין מה היה חטאו של יוסף בכך שפנה לשר המשקים ומשום מה נענש?

רש"י (בראשית פרק מ פסוק כג) עונה על שאלה זו וכותב כך : "מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים", מדברי רש"י נראה שיוסף לא היה צריך לפנות ולבקש את הצלתו משר המשקים ולסמוך עליו שאכן הוא יפעל לשחרורו, אלא היה אליו רק לפנות ולבטוח בבורא עולם שיציל אותו.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in מקץ, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

קורח – העומק הנשי וניתובו הנכון

Posted by toraportion ב- 17 ביוני 2009

קורח מערער על סמכותו של משה, הוא מקהיל מאתיים חמישים איש מחשובי העם, ומציג את דברי משה באור אבסורדי ומוזר, בכדי להוכיח את טענתו כי אין משה שליח הא-ל, אלא בודה מלבו את התורה וההלכות. את טענתו העיקרית מנסח קורח כך: "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז, ג). זאת אומרת מדוע לוקחים אתם שררה וגדולה לעצמכם ולא משאירים מצב שויוני בעם הלא כל העדה קדושים ובתוכם ה'.

בכדי לבאר טענה זו מסביר רש"י על פי דברי המדרש שכולם שמעו את דברי ה' על הר סיני ולא אתם לבדכם, ואם כן אין מקום שתוסיף אח"כ דברים מעבר למה ששמעו העם (כנראה שהבסיס לטענה זו היא כי אם ה' היה רוצה להוסיף על הדברים היה מדבר אל כל העם כפי שדיבר בסיני, ומוכיח קורח מזה ששאר הדברים הם בדיות מלבו של משה).

ולכן אף המינוי של משה אהרון ובניו הינם בדיה של משה ולא מהאלוקים כך אנו מוצאים שטענתו המרכזית של קורח המובא בכתוב הינה טענה של שויוניות, אין מקום להשתרר על העם, מה שיש לאלוקים לומר לעם אמר לכולם.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, קורח | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

שבועות – כריתת ברית

Posted by toraportion ב- 28 במאי 2009

התלמוד (שבת דף פח ע"א), מספר על דו-שיח מענין, שהתנהל בין רבא, מגדולי חכמי התלמוד, לבין צדוקי אחד. אותה שעה היה רבא יושב ומעיין בסוגיא, כאשר כף ידו היתה מונחת מתחת לרגלו, ומתוך הלחץ והכובד, נמעכה ידו מעט ונפצעה. ידו של רבא דיממה, ורבא המשיך בלימודו בלי לשים לב.

הצדוקי לא היה מסוגל להבין סוג כזה של התמסרות ללימוד תורה, והוא פנה לרבא בשאלתו הקנטרנית. עמא פזיזא, כך אמר. אתם היהודים הייתם פזיזים בעבר, כאשר אמרתם במעמד הר סיני: 'נעשה ונשמע'. מדוע הקדמתם את פיכם לאוזניכם? כיצד קבלתם על עצמכם את התורה, בלי לשמוע תחילה את תוכנה? ועדיין בפזיזותכם נשארתם. ראה באיזו מסירות חסרת פשר אתם עוסקים בתורה! התמסרות כזו של אדם, היתה מעבר לתפיסתו של הצדוקי.

רבא לא איבד את סבלנותו, והשיב לו בפסוק מספר משלי (יא, ג). "תומת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ישדם" (ישדם הוא משורש שדד, במובן של שוד ושבר). אנחנו, אומר רבא, שהתנהגנו בתמימות, תתקיים בנו הצלע הראשונה של הפסוק, ואותם אלה הנוהגים בחשדנות יתר, תתקיים בהם הצלע השניה. בזה מסתיים הסיפור המובא בתלמוד, ולנו נותר להתבונן מעט במשמעות הדיאלוג הזה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במעגל השנה, שבועות | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »