פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Posts Tagged ‘מורה נבוכים’

סוכות – סוכה כביטוי לשיבה הביתה

Posted by toraportion ב- 1 באוקטובר 2009

בלוח השנה המקראי ישנם שתי מערכות של חגים. מערכת שלושת רגלים הכוללת בתוכה את פסח, שבועות, סוכות. ומערכת ימים נוראים הכוללת בתוכה את ראש השנה, יום כיפור וגם את סוכות. [המקור להשתייכות של סוכות לימים הנוראים, ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור יז ד"ה [ה] דבר אחר. שכתב שד' המינים מסמלים את הזכייה בדין של הימים הנוראים]. נמצא, שחג הסוכות שייך לשתי קבוצות התייחסות, למערכת שלושת הרגלים ומערכת ימים נוראים.

בתורה מופיעים הסיבות לחגיגת החגים. הציווי לחוג את שלושת הרגלים מופיע לראשונה בספר שמות (כג, יד- טז) מיד בתום מתן תורה. "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר …לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם … וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"

בלשון התורה, החגים קשורים ללוח השנה החקלאי. פסח באביב, שבועות בקציר, וסוכות באסיף. ובאמת פרשני המקרא (ראה ראב"ע ורשב"ם שם, וכן במורה נבוכים חלק שלישי פרק מג) מוצאים קשר מהותי בין שמחת החקלאי למועדי ישראל. היהודי המפרנס את ביתו בתקופה בה הכלכלה התבססה על עבודת האדמה, מרומם ומקדש את הזמנים המיוחדים בהם הוא שמח בשדותיו וביבולו ומודה לאלוקים על השפע שזכה.

בנוסף לכך, מאחורי כל חג עומד לו אירוע היסטורי, בראש השנה נברא העולם. ביום כיפור אלוקים סלח על חטא העגל. בפסח, יצאו עם ישראל ממצרים. בשבועות ניתנה התורה. אך לגבי סוכות אין לנו מידע מדויק הקושר את החג עם אירוע היסטורי מיוחד. התורה בספר ויקרא (כג, מב) רומזת לאיזושהי התרחשות בעטייה אנו חוגגים. "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במעגל השנה, סוכות | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

שמיני – הטעם לאסורי מאכלים

Posted by toraportion ב- 16 באפריל 2009

בפרשת שמיני התורה עוסקת בכשרות המאכלים. כאשר התורה מספקת לנו את סימני הכשרות של בעלי חיים הטהורים. וברשימה ארוכה, את שמות בעלי חיים שאסורים באכילה.

הראשונים פרשני המקרא, והפילוסופים הקדמונים, ניסו למצוא טעם הגיוני למאכלים האסורים. ישנם שתי אסכולות. אסכולה אחת שבראשה עומד הרמב"ם וספר החינוך הסוברים שטעם האיסור נובע מסיבות רפואיות.

כך כותב הרמב"ם במורה נבוכים: (חלק שלישי פרק מח) "ואומר כי כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים, מזונם מגונה, ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיספק שאין הזק בו, רק החזיר והחלב, ואין הענין כן כי החזיר יותר לח ממה שצריך, ורב הפסולת והמותרות, ורוב מה שמאסתו התורה לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים ואפילו בשדות במחנה כל שכן בתוך המדינה, ואילו היתה מותרת אכילת החזיר היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מבית הכסא, כמו שתראה ארצת הצרפתים היום".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר ויקרא, שמיני | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

ויקרא – עבודת הקרבנות ביהדות

Posted by toraportion ב- 26 במרץ 2009

הקרבת הקרבנות, התופסת מקום מרכזי וחשוב בחומש ויקרא, נתפסת אצלנו כמוזרה, בלשון המעטה. קל לנו יותר לדבר ולחשוב על עבודת אלוקים בדעת וברגש, על תפילה ועל לימוד תורה, ואפילו על שמירת מצוות. ואילו שחיטת בהמה כקרבן לפני אלוקים, עלולה להראות כמשהו פגאני, המתאים לעבודת אלילים, ולא לאמונה בא-ל מופשט ואין סופי. האם הקב"ה צריך, חלילה, את הקרבן? כבר אלפי שנים עברו מאז שנחרב בית המקדש, והלכה למעשה, אין הקרבנות נוהגים בישראל. אבל העם היהודי אינו משלים עם החסר הזה. הוא רואה זאת כאסון לאומי. אנחנו מתאבלים מדי שנה על החורבן, ומדי שבת ומועד אנו מזכירים בערגה בתפילת מוסף את הקרבנות הראויים לאותו היום, ומתפללים לאותו יום נכסף שבו נזכה להשיב את עבודת הקרבנות למקומה. האם זה חסר לנו כל כך? האם אנחנו יכולים לצפות בכל ליבנו לדבר הרחוק מאד מתפיסת חיינו?

ברצוני להציג את דברי הרמב"ם בסוגיה זו (ספר מורה הנבוכים ח"ג פל"ב), ולקחת מהם משהו לחיינו. הרמב"ם מסביר שבדורות ההם, כאשר העולם כולו היה עסוק בעבודת אלילים, ועם ישראל עצמו יצא זה עתה ממצרים האלילית, לא היה אפשרי להביא את עם ישראל לעבודת ד' צרופה. כדי להביאם לידיעה שלימה בייחוד ד', היה צורך להתחשב במצבם, ולהתיר להם להשתמש בעבודת הבורא, בכלים שבהם עבדו העמים את אליליהם. לדרוש מהם לעבוד את אלוקים בלי קרבנות, הרי זה כמו לדרוש מאיתנו לעבוד את ד' במחשבה בלבד, בלי מעשה ודיבור. במילים אחרות, הרמב"ם רואה בעבודת הקרבנות סוג של פשרה, בין העבודה הטהורה והאמיתית, שכולה מחשבה וידיעה מופשטת, לבין ההרגלים שרווחו באותם הדורות ביחס לעבודת אלילים. כדי לעקור עבודה זרה מישראל, ציוה הבורא שישתמשו בני אדם לעבודת הא-ל, באותם האופנים שבהם היו רגילים לעבוד אלוהים אחרים. דברים אלה, מבארים אולי, את מצוות הקרבנות באופן ובזמן שבהם ניתנו. אבל איך נוכל להבין את הציפייה שלנו, לחידוש עבודת הקרבנות?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ויקרא, ספר ויקרא | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »