פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Posts Tagged ‘מהרל’

תולדות – מהי האמת?

Posted by toraportion ב- 14 בנובמבר 2009

בפרשתינו התורה מספרת כיצד יצחק מתכנן לברך את עשו ושולח אותו קודם לשדה להביא לו ציד, ובינתיים רבקה אומרת ליעקב שיגיע ליצחק אביו כביכול בתור עשו ובכך יקבל את הברכה במקום עשו. סיפור זה מעורר כמה תמיהות, הרי מעשה זה של רבקה נראה לכאורה בהסתכלות שטחית כמעשה של מרמה, וברור שדבר זה צריך בירור. ועוד קשה וכי איך שיך לקבל ברכה ברמאות הרי הברכה כלל לא תחול עליו שהרי מדובר בברכה בטעות, וכן צריך להבין שאם מדובר כאן ברמאות מדוע כאשר נודע ליצחק דבר המרמה הסכים בדיעבד למעשה, כנאמר "וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית פרק כז פסוק לג).

הרמב"ן (שם פסוק ד) מסביר שבאמת הברכה היתה צריכה להגיע ליעקב, שהרי הסיבה שיצחק רצה לברך את עשו היתה בגלל שהוא היה הבכור, אבל הרי עשו מכר ליעקב את הבכורה כמתואר קודם בפרשתינו. ובכך הוא ויתר על כל הזכויות שמגיעות לבכור כולל הברכות, אלא שעשו לא סיפר ליצחק שבאמת הברכות מגיעות ליעקב. וא"כ יוצא, שעשו הוא זה שרצה לקבל את הברכות ברמאות. ולכן מובן שכאשר נודע ליצחק את דבר המכירה הסכים שבאמת הברכות היו צריכים להגיע ליעקב ואמר "גם ברוך יהיה". וכך הדברים מתוארים במדרש תנחומא (הובא ברש"י בראשית כז, לו) "למה חרד יצחק, אמר שמא עון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול, ושניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים, אמר לו אביו מה עשה לך, אמר לו את בכורתי לקח, אמר בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה".

אמנם עדין צריך להבין שאף שבאמת יעקב קיבל את מה שהיה מגיע לו, אבל כיצד היה מותר לו לעשות מעשה של שקר, להגיע בתור עשו, הרי התורה הזהירה "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז). ואדרבה מצינו בדברי חז"ל שיעקב אבינו מוכתר במידת האמת וכמו שנאמר (מיכה ז, כ) "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" ובמדרש תהלים (מזמור טו) נאמר: "ודובר אמת. זה יעקב" וא"כ כיצד הדברים מתישבים.

הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (מדור ראשון עמ' 94)  מבאר את המושג "אמת", וכך כותב: "מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הביננו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו, ושקר, כשמשנים מזה. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כמו לספר מה שיש בו פגם לחבירו, בלי תועלת והכרח, ולפעמים צריך דוקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית האמת". כלומר אמת ושקר נמדדים לפי התוצאה כאשר המטרה של אמירת הדברים היא להגיע לתוצאה חיובית המעשה נקרא דבר אמת, ואילו כאשר מטרת הדברים היא לתכלית הרע המעשה נקרא דבר שקר אף שהעובדות נכונות. ולכן מסכם הרב דסלר שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לכוחות הרע.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר בראשית, תולדות | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עקב – גמול ושכר

Posted by toraportion ב- 1 באוגוסט 2009

פרשת עקב שופעת הבטחות לשכר ולגמול על שמירת המצוות. הפרשה פותחת בפסוקים:  "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דברים ז, יב-יג). התמורה היא מוחשית, התורה מבטיחה כגמול לשמירת משפטיה, ברכה בפרי הבטן ובפרי האדמה.

גם בסוף הפרשה מופיעים פסוקים מפורסמים הנקראים בתפלת ערבית ושחרית בתוך הסדר של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, יג-טו). התורה חוזרת ומבטיחה לשומרי המצות מטר בכל עת דגן ותירוש ושפע רב.

פשוטו של מקרא נותן את התחושה שהמטרה בעבודת הא-ל היא קבלת שכר גשמי. חז"ל מאוד הסתייגו מגישה זו. במשנה באבות (פרק א משנה ג) אומר לנו התנא אנטיגנוס: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם".

דברי חז"ל לכאורה נסתרים ממקראות מפורשים, ועלינו למצוא דרך ליישב את הניגוד הבולט. יש כאן גם התפתחות היסטורית. הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות מספר שלתנא אנטיגנוס היו שני תלמידים, צדוק ובייתוס. שכאשר הם שמעו מרבם את המשנה האמורה הם חששו שאין שכר ועונש, והלכו וכפרו בתורה שבעל פה. יתכן והסתירה בין המקראות לבין המשנה היא הבסיס לכפירתם של צדוק ובייתוס. הרמב"ם במקום אחר (בהלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ז) מציין, שצדוק ובייתוס היו היהודים הראשונים בהסטורייה שכפרו בתורה שבעל פה. נמצא לכאורה שהדיון שלפנינו יש לו מעמד עקרוני חשוב בביסוס האמונה בתורה שבעל פה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר דברים, עקב | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

פינחס-המופע הראשון של התבוללות

Posted by toraportion ב- 9 ביולי 2009

פרשת פינחס פותחת בגמול שזוכה לו פינחס על מעשיו המופיעים בפרשה הקודמת, פרשת בלק. התורה שם מספרת: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה, א). בשיאו של המעשה, זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון מגלה עריות עם מדיינית בפרהסיא. ופינחס, קבל עם ועדה, ניגש ודוקר אותו למוות. וכגמול על מעשיו זוכה פינחס בתואר כהן משוח.

בפרשתינו התורה כותבת: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם פסוק יא –יג).

שום מערכת חוקים לא אמורה לעודד לקיחת חוק לידים. ועליה אף למנוע ענישה שמתבצעת על ידי אדם פרטי, זאת גם במקרה והאדם הפרטי המעניש צודק. הדבר יכול לפורר את הסדר החברתי. מדוע אפוא התורה משבחת את פינחס על מעשהו?

עוד תמיהה מתעוררת. כלל הוא בתורה שכל גמול מגיע בצורה של "מדה כנגד מדה" כאשר יש קשר ישיר בין המעשה לבין השכר, או לחלופין העונש. מדוע אם כן פינחס מקבל תמורת מעשהו זכות להיות כהן, וכי הכהונה היא התמורה ההולמת את מעשה הקנאות!?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, פינחס | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

חקת – נחש הנחושת

Posted by toraportion ב- 25 ביוני 2009

התורה בפרשתינו מספרת על מתקפה המונית של נחשים שהכישו רבים מהעם, ובעקבות כך ציוה הקב"ה למשה שיעשה דמות נחש וישים אותו על מוט גבוה, כך שכל מי שיביט בו יתרפא, וכן עשה משה "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (במדבר פרק כא פסוק ט).

היה לכאורה מקום לומר שזו הסיבה שבתרבויות רבות הנחש הכרוך על המקל נחשב לסמל רפואי, האם באמת ניתן להסיק מפרשה זו שיש סגולה רפואית בהבטה על הנחש?

הרמב"ן שהיה במקצועו רופא שולל דבר זה לחלוטין וטוען שההפך הוא הנכון, אדם שננשך ע"י נחש רק תזיק לו ראית הנחש וכך כותב: "וידוע מדרכי הרפואות, שכל נשוכי בעלי הארס יסתכנו בראותם אותם או בראות דמותם…. וכן ישמרו אותם הרופאים מהזכיר בפניהם שם הנושך, שלא יזכרו אותם כלל כי נפשם תדבק במחשבה ההיא ולא תפרד ממנה כלל עד שתמית אותם".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in חקת, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , , | 1 Comment »

קרח – הצורך במנהיגות רוחנית

Posted by toraportion ב- 26 ביוני 2008

פרשתינו עוסקת בהרחבה בענין מחלוקת קורח ועדתו שערערו על מנהיגותו של משה רבינו ועל כהונתו של אהרן וכך מתארת לנו התורה את ראשיתה של המחלוקת (במדבר פרק טז פסוק א-ג): "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָ-ה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהֹוָ-ה".

במדרש (מדרש רבה פרשה יח פיסקא ג) מסופר יותר בהרחבה: "קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל חייבת בציצית, א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה, בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, אמר לו חייב במזוזה, א"ל כל התורה כולה מאתים שבעים וחמשה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית, אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן".

רבינו בחיי מסביר שיש קשר ישיר בין שאלות אילו שנראות לכאורה כשאלות הלכתיות תמימות, לבין המחלוקת עצמה, וכך כותב: "וקרח מרוב חכמתו שאל שאלות אלו והיו מעין המחלוקת. ויש בכללם עוד רמז משל על ישראל כי המשילם לטלית שכלה תכלת ובית מלא ספרים, וכיון בזה לומר כי ישראל שכלם קדושים וכלם חשובים, מלאים מן המעלות, למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם". נמצאנו למדים מדברי רבינו בחיי שעיקר טענתם של קרח ועדתו היתה לא על כך שמשה רבינו אינו מתאים לתפקיד, אלא שאין כלל צורך במנהיגות רוחנית.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, קורח | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »