פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Posts Tagged ‘אליעזר שטיינברגר’

כי תשא – בעלות העם על התורה שבעל פה

Posted by toraportion ב- 4 במרץ 2010

בפרשתינו משה רבנו יורד מהר סיני, רואה את העגל הזהב ושובר את הלוחות. בסוף הפרשה אלוקים סולח לעם ישראל ונותן לוחות שניים. האם הלוחות השניים זהים לראשונים, או שמא קיים שוני בין הלוחות?

לכאורה לא אמור להיות שוני בניהם, ובאמת הפסוק משווה בין הלוחות הראשונים לבין הלוחות השניים, ומדגיש פעמיים שהלוחות השניים זהים ללוחות הראשונים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות פרק לד פסוק א). למרות פשוטו של מקרא האבן עזרא מצטט גאון אחד הסבור שהלוחות השניים נחשבים ונכבדים יותר מהראשונים. האבן עזרא עצמו, כדרכו, מעדיף את פשוטו של מקרא ומנסה להשוות בין הלוחות, אך בנקודה אחת הוא אכן מוצא שינוי. הלוחות הראשונים נעשו על ידי אלוקים, זאת בניגוד ללוחות השניים שנעשו על ידי משה וזה לשונו שם: "כראשונים – כמדתם. אמר הגאון, כי השניים נכבדים מהראשונים. כי השניים נתנו ביום קדש וביום הכיפורים, ולא כן הראשונים. כי הם ירדו ביום י"ז בתמוז וביום חול. ויש עם השניים זכר שלש בריתות. ובשניים כתיב למען ייטב לך (דברים ה, טז), והראשונים נשתברו. ואלה כדברי חלום לא מעלין ולא מורידין, כי מכתב אלהים היו שניהם. ועוד, כי הראשונים היו מעשה אלהים, והשניים מעשה משה".

האבן עזרא רק מציין את ההבדל הטכני שבין הלוחות, אך לא מסביר מהי המשמעות הרעיונית של העובדה שהלוחות השניים נפסלו על ידי משה?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in כי תשא, ספר שמות | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

יתרו – המבנה הסידורי של עשרת הדברות

Posted by toraportion ב- 11 בפברואר 2010

נדמה, שאין זו מן ההפרזה לומר, שהטקסט היהודי המפורסם ביותר הוא עשרת הדברות. במאמר שלהלן נסקור את עשרת הדברות, וננסה להבין מדוע הדברות סודרו דווקא בצורה שסודרו. להלן עשרת הדברות (שמות כ, ב-יד):

 

 

א. אנכי ה' אלוקיך.

ב. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.

ג. לא תשא את שם אלוקיך לשוא.

ד. זכור את יום השבת.

ה. כבד את אביך ואת אמך.

ו. לא תרצח.

ז. לא תנאף.

ח. לא תגנוב.

ט. לא תענה ברעך עד שקר.

י. לא תחמוד בית רעך.

 

 

המתבונן בטקסט ישים לב לשוני בולט בין חמשת הדברות הראשונות לבין החמש האחרונים. בחמשת הדברות הראשונות לצד הציווי, מופיעים או נימוקים, או אמצעי ענישה, או דברי עידוד. בדיבר הראשון הכתוב אומר, "אנכי ה' אלוקיך אשר הוציאתך מארץ מצרים", כלומר, האל משכנע את המאמינים בנוכחותו על ידי הזכרת העובדה שהוא הוציאם ממצרים. גם בדיבר החמישי מופיע שיכנוע, "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך". בדיבר השני והשלישי מופיע הציווי ועונשו בצידו. "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה וכו' לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים". גם בדיבר השני מופיע הציווי ועונשו בצידו: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא"  בדיבר הרביעי, מופיע הציווי עם נימוק וטעם: "זכור את יום השבת וגו' כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". לעומת זאת בחמשת הדברות האחרונות מופיע הציווי ללא שום תוספת, לא נימוק, לא שידול, ולא עונש. עובדה זו אומרת דרשני!

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in יתרו, ספר שמות | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

שמות – משה והמים

Posted by toraportion ב- 3 בינואר 2010

עם תחלת ספר שמות, המקרא מספר לנו את סיפור לידתו והצלתו של משה רבנו. פרעה המשעבד הראשון לעם היהודי גוזר גזירה נוראה "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות א, כב). אמו של משה ממהרת אחרי הלידה להטמין את התינוק בתוך תיבה שצפה ביאור, ומוסתרת בין קני הסוף העבות הגדלים על שפת היאור. בת פרעה יורדת במקרה לרחוץ ביאור, ומוצאת את התינוק בוכה בתוך התיבה. היא מזהה את התינוק כילד עברי, ולכן היא טורחת למצוא לו מינקת עברייה. עם גמילתו מחזירה המינקת את התינוק לבת פרעה ואז מקבל התינוק את שמו משה. "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י). משה מקבל את שמו על שם הפעולה הטריוויאלית שעשתה בת פרעה "כי מן המים משיתהו". ומאז כך התורה מכנה אותו.

ידועים דברי המדרש "ששמו של אדם הוא על מעשיו", כלומר, השמות המקראיים מבטאים את המהות הפנימית של נושא השם וכך כותב מדרש שכל טוב (בראשית פרק לח) "וזה שאמר הכתוב (תהלים פרק מו פסוק ט) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ: אל תקרא שַמות, אלא שֵמות, שמו של אדם הוא על מעשיו"

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר שמות, שמות | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

ויגש – המפגש בין יעקב ליוסף והקשר בין אלוקים לעם ישראל בגלות

Posted by toraportion ב- 22 בדצמבר 2009

בפרשת ויגש התורה מתארת את המפגש המרגש בין יעקב ליוסף. מפגש בין אב לבנו האהוב שנעדר מאביו במשך עשרים ושתים שנים. כאשר יעקב מתארגן לנסיעה למצרים לפגוש את יוסף, התורה מציינת שיעקב חשש לרדת למצרים ואלוקים נגלה אליו ומרגיע אותו בהבטחה, שגם במצרים הוא יהיה איתו. וכך כתוב בפסוקים : "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית פרק מו פסוקים ב-ד).

מדוע יעקב מתמלא בפחד? ומדוע הוא נזקק לליווי צמוד של אלוקים?

הרמב"ן במקום כותב שיעקב הבין שברגע שהוא יורד לפגוש את יוסף ולהחזירו לחיק המשפחה, באותו הרגע מתחילה הגלות של עם ישראל במצרים. בלב יעקב מתרוצצות תחושות הפוכות וסותרות. מחד גיסא, מבחינתו האישית אין דבר יותר משמח מלהתמזג מחדש עם הבן האובד. מאידך, ברמה הלאומית זהו רגע של ההתדרדרות, מעתה מתחילה לה גלות מצרים. יש כאן תנועות מנוגדות היוצרות בלבול וחשש, ברמה האישית תנועה של חיבור עם הבן האובד. וברמה הלאומית תנועה לכיוון הגלות.

בשביל להרגיע אותו אלוקים מבטיח לו: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה". מה פשר ההבטחה? ומדוע יעקב נרגע?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ויגש, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

וירא – אברהם המאמין וגומל החסד

Posted by toraportion ב- 1 בנובמבר 2009

בפרשת וירא ממשיכה התורה לתאר את הדמות של אברהם אבינו. קיים ניגוד בולט בין אברהם של פרשת וירא, לבין אברהם של הפרשה הקודמת. בפרשת לך לך אברהם עסוק בחייו הרוחניים האישים ובעזרה לבני משפחתו [הברית עם אלוקים, ברית המילה, והבטחת הארץ. קשורה לתחום האישי. המלחמה למען הצלת לוט קשורה לתחום המשפחתי]. בפרשת וירא, תחום הפעילות של אברהם עולה מדרגה והוא פונה אל כלל החברה, הוא מנהל "משא ומתן" עם אלוקים בקשר להצלת סדום. וכן כורת ברית עם אבימלך, לאחר כריתת הברית התורה מסיימת וכותבת "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית כא, לג). הפסוק כפשוטו לא מובן, מה הקשר בין נטיעת עץ האשל לבין הקריאה בשם ה'? זאת ועוד, מה פשר הקריאה בשם ה'?

המעניין הוא שהרמב"ם (פרק א' מהלכות ע"ז) סבור שהקריאה בשם ה' תחת האשל מהווה את פסגת עבודתו של אברהם אבינו. הרמב"ם שם מאריך לתאר את המהפכה האמונית שעברה על אברהם מהיותו עובד ע"ז עד למהפכה הגדולה בו הוא מגיע להכרה מונותאיסטית, אמונה באל אחד. וזה לשונו: "והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים". כלומר שיא המדרגה של אברהם אבינו היא הפצת האמונה תחת אותו אשל.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in וירא, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , | 1 Comment »

סוכות – סוכה כביטוי לשיבה הביתה

Posted by toraportion ב- 1 באוקטובר 2009

בלוח השנה המקראי ישנם שתי מערכות של חגים. מערכת שלושת רגלים הכוללת בתוכה את פסח, שבועות, סוכות. ומערכת ימים נוראים הכוללת בתוכה את ראש השנה, יום כיפור וגם את סוכות. [המקור להשתייכות של סוכות לימים הנוראים, ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור יז ד"ה [ה] דבר אחר. שכתב שד' המינים מסמלים את הזכייה בדין של הימים הנוראים]. נמצא, שחג הסוכות שייך לשתי קבוצות התייחסות, למערכת שלושת הרגלים ומערכת ימים נוראים.

בתורה מופיעים הסיבות לחגיגת החגים. הציווי לחוג את שלושת הרגלים מופיע לראשונה בספר שמות (כג, יד- טז) מיד בתום מתן תורה. "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר …לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם … וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"

בלשון התורה, החגים קשורים ללוח השנה החקלאי. פסח באביב, שבועות בקציר, וסוכות באסיף. ובאמת פרשני המקרא (ראה ראב"ע ורשב"ם שם, וכן במורה נבוכים חלק שלישי פרק מג) מוצאים קשר מהותי בין שמחת החקלאי למועדי ישראל. היהודי המפרנס את ביתו בתקופה בה הכלכלה התבססה על עבודת האדמה, מרומם ומקדש את הזמנים המיוחדים בהם הוא שמח בשדותיו וביבולו ומודה לאלוקים על השפע שזכה.

בנוסף לכך, מאחורי כל חג עומד לו אירוע היסטורי, בראש השנה נברא העולם. ביום כיפור אלוקים סלח על חטא העגל. בפסח, יצאו עם ישראל ממצרים. בשבועות ניתנה התורה. אך לגבי סוכות אין לנו מידע מדויק הקושר את החג עם אירוע היסטורי מיוחד. התורה בספר ויקרא (כג, מב) רומזת לאיזושהי התרחשות בעטייה אנו חוגגים. "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במעגל השנה, סוכות | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עקב – גמול ושכר

Posted by toraportion ב- 1 באוגוסט 2009

פרשת עקב שופעת הבטחות לשכר ולגמול על שמירת המצוות. הפרשה פותחת בפסוקים:  "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דברים ז, יב-יג). התמורה היא מוחשית, התורה מבטיחה כגמול לשמירת משפטיה, ברכה בפרי הבטן ובפרי האדמה.

גם בסוף הפרשה מופיעים פסוקים מפורסמים הנקראים בתפלת ערבית ושחרית בתוך הסדר של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, יג-טו). התורה חוזרת ומבטיחה לשומרי המצות מטר בכל עת דגן ותירוש ושפע רב.

פשוטו של מקרא נותן את התחושה שהמטרה בעבודת הא-ל היא קבלת שכר גשמי. חז"ל מאוד הסתייגו מגישה זו. במשנה באבות (פרק א משנה ג) אומר לנו התנא אנטיגנוס: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם".

דברי חז"ל לכאורה נסתרים ממקראות מפורשים, ועלינו למצוא דרך ליישב את הניגוד הבולט. יש כאן גם התפתחות היסטורית. הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות מספר שלתנא אנטיגנוס היו שני תלמידים, צדוק ובייתוס. שכאשר הם שמעו מרבם את המשנה האמורה הם חששו שאין שכר ועונש, והלכו וכפרו בתורה שבעל פה. יתכן והסתירה בין המקראות לבין המשנה היא הבסיס לכפירתם של צדוק ובייתוס. הרמב"ם במקום אחר (בהלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ז) מציין, שצדוק ובייתוס היו היהודים הראשונים בהסטורייה שכפרו בתורה שבעל פה. נמצא לכאורה שהדיון שלפנינו יש לו מעמד עקרוני חשוב בביסוס האמונה בתורה שבעל פה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר דברים, עקב | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

פרשת מטות-כוחו של דיבור

Posted by toraportion ב- 16 ביולי 2009

בפרשתנו אנו נתקלים שלוש פעמים בכוחו של הדיבור, בשלוש פרשות שונות. נתחיל מפרשת נדרים בה נפתחת הפרשה:

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר פרק ל פסוקים ב-ג).

בקריאת הפסוקים מתעוררים כמה תמיהות. מה ההבדל בין שבועה לבין נדר? ומדוע הפרשה נפתחת בביטוי "זה הדבר אשר צוה ה'" ?

הגמ' בנדרים (דף ב, ב) עונה על השאלה הראשונה ועומדת על ההבדל שבין נדר לשבועה. נדר הוא אמירה בה אדם יכול לאסור על עצמו חפץ מסוים ולומר כיכר לחם זה אסור עלי כטריפה. לעומת זאת בשבועה האדם לא מחיל איסור על חפץ, אלא מחיל איסור על עצמו. כלומר, אני לא אעשה כך וכך. ומכאן נגזרת ההלכה שאי אפשר להחיל נדר על פעולה אלא רק על חפץ, כלומר, האמירה אני נודר לא לחצות כביש אלא במעבר חצייה אינה תופסת כנדר, ורק שבועה תאסור פעולה זו. ומאידך, שבועה לא חלה על חפץ אלא רק אוסרת פעולה ולכן לדוגמא, האמירה אני נשבע שמשקה קל עבורי נחשב כרעל לא חלה כשבועה. רק באמצעות נדר אפשר להחיל איסור על חפץ. בשפה למדנית:  נדר הוא איסור חפצא [איסור על החפץ] ושבועה איסור גברא [איסור על האדם].

המשמעות הפילוסופית של נדר היא היכולת של האדם לשנות את המבנה המטאפיזי של חפץ. להפוך חפץ שמותר לשימוש, לדבר האסור.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in מטות, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

פינחס-המופע הראשון של התבוללות

Posted by toraportion ב- 9 ביולי 2009

פרשת פינחס פותחת בגמול שזוכה לו פינחס על מעשיו המופיעים בפרשה הקודמת, פרשת בלק. התורה שם מספרת: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה, א). בשיאו של המעשה, זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון מגלה עריות עם מדיינית בפרהסיא. ופינחס, קבל עם ועדה, ניגש ודוקר אותו למוות. וכגמול על מעשיו זוכה פינחס בתואר כהן משוח.

בפרשתינו התורה כותבת: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם פסוק יא –יג).

שום מערכת חוקים לא אמורה לעודד לקיחת חוק לידים. ועליה אף למנוע ענישה שמתבצעת על ידי אדם פרטי, זאת גם במקרה והאדם הפרטי המעניש צודק. הדבר יכול לפורר את הסדר החברתי. מדוע אפוא התורה משבחת את פינחס על מעשהו?

עוד תמיהה מתעוררת. כלל הוא בתורה שכל גמול מגיע בצורה של "מדה כנגד מדה" כאשר יש קשר ישיר בין המעשה לבין השכר, או לחלופין העונש. מדוע אם כן פינחס מקבל תמורת מעשהו זכות להיות כהן, וכי הכהונה היא התמורה ההולמת את מעשה הקנאות!?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, פינחס | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

בהר-בחוקותי – שנת היובל-הכוח להתחיל מחדש

Posted by toraportion ב- 14 במאי 2009

בתחילת פרשת בהר מופיע הציווי לקיום שנת היובל. שנת היובל היא שנת החמישים במחזור השמיטות, כאשר כל שנה שביעית היא שנת השמיטה, ולאחר שבע שמיטות מיד בתום שנת הארבעים ותשע מתחילה שנת היובל.

במקרא מוזכרות שלש מצוות הנוהגות ביובל: א. השבת השדות למוכרים. כלומר, כל שדה שנמכרה בתוך החמישים שנה חוזרת לבעלים הראשונים. ב. שחרור עבדים. ג. שמיטת קרקעות. את מועד שחרור העבדים מציינים באמצעות תקיעת שופר במוצאי יום כיפור. וכך כתוב בפסוק: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ" (ויקרא כה, י-יא).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בהר, בחוקותי, ספר ויקרא | מתויג: , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »