בפרשיות תזריע – מצורע מתוארים בפרוטרוט דיני הנגעים, [שהם שינויים חולניים בבגדים, בבתים, ובעור האדם] דיניו של המצורע, סדרי טהרתו, וכפרתו. אלו הם דינים שנראים לא רלוונטיים עבורנו, אנו שאין לנו מקדש, ואין לנו כהנים, וכל דיני הטומאה והטהרה אינם נוהגים בנו. אלא שענין הנגעים כולו נעלם מאוד, במקרא לא נתפרש על מה באים הנגעים, ומפני מה הם טמאים, ובעיקר, על מה צריך המצורע האומלל כפרה?
כך לימדו חז"ל, (תנחומא מצורע פרק ב) "זאת תהיה תורת המצורע זה שאמר הכתוב "מות וחיים ביד לשון"(משלי יח), הכל תלוי בלשון, זכה, לחיים. נתחייב, למוות. עסק בתורה בלשונו זכה לחיים, שהתורה עץ חיים שנאמר (שם ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה", והוא רפואתו של לשון הרע שנאמר (שם טו) "מרפא לשון עץ חיים", וכו', ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו למות שקשה לשון הרע כשפיכת דמים". על מה באים הנגעים? על לשון הרע, ומהם הנגעים? הם המוות בעצמו! וכך נעשית פרשת נגעים נוגעת לעצם קיומנו, נוגעת בשורש החיים, בדבר החשוב לנו יותר מכל, בחיים!
פרשת השבוע 