פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Archive for the ‘ספר דברים’ Category

וזאת הברכה – שמיני עצרת וסיום התורה

Posted by toraportion ב- 8 באוקטובר 2009

היום האחרון של חג הסוכות נקרא שמיני עצרת וכלשון הפסוק (במדבר פרק כט פסוק לה) "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" רש"י שם מסביר את משמעות הלשון 'עצרת' על פי דברי הגמרא בסוכה (דף נה, ב) "שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה – כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך" דהיינו בחג הסוכות יש גם לאומות העולם שייכות שהרי שבעים הפרים שהקריבו בבית המקדש בימי החג הם כנגד אומות העולם, ובאמת גם לעתיד לבוא יהיה לאומות העולם חלק בחג וכנאמר בהפטרה לחג הסוכות "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהֹוָ-ה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה פרק יד פסוק יז). ואילו היום השמיני נועד רק לעם ישראל ולכן הקריבו רק פר אחד, ומכאן מגיע השם 'עצרת' מלשון עצירה דהיינו יש כאן עצירה לפני החזרה לימי החול שאותו עם ישראל חוגג לבדו.

יום שמיני עצרת שונה משאר ימי החג בכך שהמצוות המיוחדות הנוהגות בסוכות, הישיבה בסוכה ונטילת הלולב, אינם נוהגת ביום זה, ניתן אולי להסביר זאת על פי הרעיון שהזכרנו קודם, בשאר ימי החג יש חלק לאומות העולם לכן יש צורך ליחד את עם ישראל, העם הנבחר, עמו של בורא עולם ולהבדילו משאר האומות, וזאת ע"י מצוות אלו. אבל בשמיני עצרת שהוא היום שכולו מיוחד רק לעם ישראל שאז המלך, בורא העולם שמח עם אוהביו עם ישראל, אין כבר צורך ליחד אותם בסממנים אלו.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in וזאת הברכה, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

האזינו – תוכחה שהיא שירה

Posted by toraportion ב- 24 בספטמבר 2009

פרשת האזינו רובה ככולה היא דברי שירה שאמר משה לעם ישראל כנאמר בסוף הפרשה "וַיָּבא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן" (דברים לב, מד), הרמב"ן (שם לא, יט) כותב את הסיבה שנקראת שירה "ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה", אלא שדבר זה צריך ביאור שהרי מעיון ראשוני בפרשה הדברים נראים יותר כאמירת תוכחה לעם, וכן נראה מדברי רש"י בתחילת הפרשה על הפסוק "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים פרק לב פסוק א) וכותב רש"י: "האזינו השמים – שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר" כלומר השמים והארץ הם עדים לדברי האזהרה וההתראה של משה. וא"כ צריך להבין כיצד תוכחה יכולה להיות שירה? ועוד צריך להבין מה ראה משה להוסיף תוכחה נוספת על השתים שכבר נאמרו קודם בפרשת "כי תבוא" ובפרשת "בחוקתי"? נעמוד על שאלה נוספת, רבינו ניסים (מובא בתוספות מגילה דף לא, ב ד"ה קללות) כותב שהסיבה שקוראים את פרשת נצבים לפני ראש השנה כיון שיש בה קללות ורוצים לסיימם לפני ראש השנה שתכלה שנה וקללותיה, ומקשה שם התוספות א"כ מדוע לא מקדימים את פרשת האזינו שגם בה יש קללות?

הרב יחזקאל סרנא זצ"ל בספרו "דליות יחזקאל" (ח"א עמוד תעט) מסביר שמדובר כאן בשני סוגי תוכחות שונים לגמרי, התוכחות שב"החוקתי" וב"כי תבוא" עניינם הוא שכר ועונש, אם תשמעו תקבלו שכר, ואם לא תשמעו תקבלו עונש, ואילו התוכחה שבפרשת האזינו ענין אחר יש בה, וכדברי הרמב"ן (שם פסוק מ) "והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו", כלומר אין כאן אמירת תנאים מה יקרה אם תקים ומה יקרה אם לא, אלא מדובר כאן על סיפור עובדות, וכמו שנאמר בתחילת השירה (שם פסוק ז) "זְכר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּר וָדר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיאמְרוּ לָךְ", כל עיקרה של שירה זו היא להביא את עם ישראל לידי הסתכלות והתבוננות, התבוננות בכך שהקב"ה עשה עמנו טובות רבות, ואילו עם ישראל השיב רעה תחת טובה, וכמו שנאמר (שם פסוק ו) "הַ לְיהוָֹה תִּגְמְלוּ-זאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכנֲנֶךָ" ומסביר הרמב"ן "הזאת תגמלו את השם על הטובות שעשה עמכם, עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה, ולא חכם לדעת כי לנפשם גמלו הרעה הזאת …כי הכתוב מוכיח את ישראל ומזכיר הטובות אשר עשה השם עמהם והם גמלו להם רעה תחת טובה", וכן יש בשירה התבוננות בפסגות העליונות ביותר שזכו לעלות אליה, ואף שירדו ממנה לעתיד לבוא ישובו אל מעלתם כבראשונה. וכן מספרת השירה שהקב"ה בחר בעם ישראל להיות העם הנבחר, עם השם, אור לגויים, וכמו שנאמר "כִּי חֵלֶק יְהוָֹה עַמּוֹ יַעֲקב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (שם פסוק ט).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in האזינו, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

האזינו – השירה והתשובה

Posted by toraportion ב- 24 בספטמבר 2009

פרשת האזינו עוסקת בשירה שהיתה לעד בבני ישראל. משה רבינו נפרד מהעם אותו הוציא ממצרים אל הר סיני, קיבל עבורו תורה, התפלל בעדו תמיד, והוביל אותו במשך ארבעים שנות המדבר אל הארץ המובטחת, אל העתיד הטוב המצפה לו.

והנה בסוף הפרשה הקודמת מודיע הקב"ה למשה שלאחר הכל, העתיד גרוע מאוד, "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ, ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו" והעונש לא יאחר לבוא, "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, והסתרתי פני מהם והיה לאכול" (דברים לא, טז-יז) .

הידיעה הזו יכולה לגרום ליאוש מוחלט, אחרי כל המסלול הנורא שעשה משה עם העם, ונשא אותו "כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא, יב), אחרי כל המוסר, העדות, החוקים והמשפטים, ובמיוחד אחרי הכניסה לארץ, העם יעזוב את ה', אם כן מהי התקווה? מה יגרום לעם הזה להגיע אי פעם לעתיד טוב יותר משמעותי יותר, מתי יעבוד העם את ה' באמת? אם כישלון אדיר כזה צפוי להם, למרות כל הדברים אשר ראו עיניהם, ומיד מתעוררת השאלה, האם יש סיכוי?

הקב"ה בעצמו משיב כביכול את התשובה, "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת בבני ישראל" (דברים לא, טז-יז). והכוונה היא לכתוב וללמוד את פרשת שירת האזינו שהיא זאת שתעמוד להם, כאשר יעזבו בני ישראל את ה' ואת דרך התורה, וכתוצאה מכך יעזוב אותם ה' וימצאום רעות רבות וצרות, הרי הקריאה והעיון בשירה הזאת, הכוללת את כל ימי עולם, תצליח להשיב אותם, את לבם לאלוקי אבותיהם, "וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרעו" (שם פסוק כא).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in האזינו, ספר דברים | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

נצבים – האם זה אפשרי להשתנות

Posted by toraportion ב- 10 בספטמבר 2009

עומדים אנו בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות, ימים המיוחדים לשיפור המעשים ועשיית חשבון נפש, ואכן גם פרשת השבוע, פרשת נצבים עוסקת בכך וכנאמר "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהֹוָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים פרק ל א-ב) בפסוקים אלו התורה מבטיחה שעתידים ישראל להתחרט על מעשיהם הרעים ולשוב לדרך הישרה.

לדעת הרמב"ן גם מה שנאמר בהמשך הפרשה: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא" (שם פסוק יא), עוסקת בענין זה, שכוונת הפסוק היא שאותו מעשה של עזיבת הדרך הרעה שהזכירה התורה קודם שעתידים ישראל לעשות, הוא דבר שכל אחד ואחד יש בכוחו לעשות.

הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב הלכה ב) מבאר כיצד על האדם הרוצה לשפר את מעשיו לנהוג, וזה לשונו: "…שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד ..וכן יתנחם על שעבר …ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם …וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו", כלומר האדם הרוצה לשנות את דרכיו ומנהגיו הרעים ומחליט לפתוח דף חדש, עליו לעשות ארבעה דברים, דבר ראשון עזיבת החטא, כלומר להתחיל בפועל ללכת בדרך הישרה, דבר שני קבלה לעתיד, שיחליט בלבו שלא יחזור שוב על אותם מעשים רעים לעולם, כלומר קודם סור מרע ואח"כ עשה טוב, דבר שלישי חרטה שעיקרה בלב כלומר להתחרט באמת ובתמים על המעשה הרע שעשה, ודבר רביעי וידוי, והוא אמירת הדברים בפיו כלומר אף שברור שהחרטה צריך להיות מעומק הלב אבל יש גם צורך שיגיד את מילות החרטה בפה, שבאופן זה יהיו לדברים יותר השפעה על האדם.

ומוסיף הרמב"ן שדברים אלו שעל האדם השב מדרכו הרעה לעשות, מרומזים בהמשך הפרשה שנאמר שם "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (שם פסוק יד) וכך מפרש הרמב"ן: "וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו – שיתודו את עוונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות", כלומר "בפיך" – הכוונה לוידוי דברים שהוא בפה, "בלבבך" – הולך על החרטה שהיא בלב, "לעשותו" – הכוונה על הקבלה לעתיד.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ניצבים, ספר דברים | מתויג: , , | Leave a Comment »

וילך – מה לתינוקות ולמעמד הקהל

Posted by toraportion ב- 10 בספטמבר 2009

בפרשתינו התורה מצווה על מצוות הקהל הנוהגת פעם בשבע שנים במוצאי שנת השמיטה, וכך נאמר: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם" (דברים לד, י-יא) ובהמשך (שם פסוק יב) התורה מפרטת מיהם המחויבים במצוה זו "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָ-ה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".

וכך פסק הרמב"ם (הלכות חגיגה פ"ג ה"א) "מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת".

מצוה זו יוצאת דופן בכך שהתורה מצוה שגם הילדים הקטנים ישתתפו בה, ואף שבכל התורה קטנים פטורים מכל המצוות, חידשה כאן התורה שהקטנים מחויבים להשתתף במצוה זו, השאלה הנשאלת היא מה התועלת בהבאת הקטנים למעמד ההקהל.

הרמב"ן מפרש שמדובר בילדים שיכולים להבין את מה שנאמר, ולכן ראוי להביאם כדי להרגיל ולחנך אותם למצוה זו. אומנם המאירי בספרו "בית הבחירה" (ריש חגיגה) למד שהתורה מדברת אף על קטנים שכלל לא הגיעו לגיל חינוך. ואילו ה"אור החיים" כותב שהתורה מדברת אף על קטני קטנים שאינם מבנים דבר שגם אותם חייבים להביא. וא"כ לפי פרושים אלו חוזרת השאלה למקומה וכי איזה תועלת יש בהבאת התינוקות.

הגמרא במסכת חגיגה (דף ג, א) "מתיחסת לשאלה זו וכך שואלת: "טף למה באין?" ועונה הגמרא "כדי ליתן שכר למביאיהן". כלומר התועלת היא לא לתינוקות אלא שההורים יקבלו על כך שכר. אלא שעל טעם זה קשה, שאם הקטנים מובאים רק כדי ליתן שכר למביאם, יכלה התורה לצוות שישאו עימהם משאות גדולות של עצים ואבנים, שהרי הטף שלא הגיע לחינוך ואינו מבין את מה שרואה בבית המקדש הרי הוא לכאורה כמשא כבד ללא תועלת.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in וילך, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

שופטים – משפט המלוכה בישראל

Posted by toraportion ב- 20 באוגוסט 2009

בפרשת שופטים מצווים ישראל על סדרי המשפט והיושר בכל מקום, "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק, לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים טז, יח-כ), הנושא העיקרי של מינוי השופטים הוא המגמה האלוקית העליונה, לעשות צדקה ומשפט, זו הסיבה שבגינה נבחר אברהם אבינו לקבל את כל הטובה, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט).

הפיסגה של המשפט הוא במינוי המלך, שהוא הסמכות העליונה, הוא האחראי העיקרי להעמיד את המשפט במדינתו ובארצו, וכך נצטוו ישראל, וגם זה בפרשה זו, למנות להם מלך מקרב אחיהם, והמלך בעצמו מצטווה לזכור תמיד את התורה, ובעיקר "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז, כ), וכל זה כאמור להרבות צדקה ומשפט. וכך כתב הרמב"ם בספר המצוות "והמצוה הקע"ג היא שצונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו. והוא אמרו יתברך שום תשים עליך מלך". א"כ מינוי המלך הוא מצוות עשה, הוא פיסגת הקיום של הרעיון העילאי, לעשות צדקה ומשפט.

ברם, עיון בספר שמואל המתעד את מינוי המלך הראשון לישראל, מצטיירת תמונה אחרת לגמרי, כך מסופר שם, "ויהי כאשר זקן שמואל, וישם את בניו שופטים על ישראל, ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי השוחד, ויטו משפט, ויתקבצו כל זקני ישראל ויבואו אל שמואל הרמתה, ויאמרו אליו אתה זקנת, ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" (שמואל א' ח, א-ד) לכאורה דרישה צודקת, מעוגנת בעובדות השטח, – בני שמואל השופטים בפועל לוקחים שוחד, נוטים אחרי בצע, וכן דרישה זו מגובה בפסוקים מפורשים בתורה. אבל למרבה הפלא, שמואל בעצמו רואה את הבקשה הזאת כבלתי ראויה, והקב"ה מסכים אתו, ובגדול. נמשיך לקרא שם, "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, ויתפלל שמואל אל ה', ויאמר ה' אל שמואל….כי לא אותך מאסו,  כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שם פסוק ו-ז).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר דברים, שופטים | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

ראה – מחיקת חובות

Posted by toraportion ב- 9 באוגוסט 2009

בפרשתינו מצווה התורה על מצוות שמיטת כספים, המשמעות של שמיטה זו היא בעצם "מחיקת חובות" כללית לחובות שנוצרו כתוצאה מהלוואה, וכך נאמר: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָ-ה" (דברים פרק טו, א-ב). שמיטה זו חלה בסוף השנה השביעית, כלומר אדם שהלוה כסף לחבירו ולפני ראש השנה של השנה השמינית עדין לא פרע הלוה את החוב, המלוה אינו יכול לתבוע את החזרת החוב במוצאי ראש השנה.

מטבע הדברים מצוה זו יכול לגרום לאדם להימנע מלהלוות כסף לחבירו, מחשש שמא לא יוחזר החוב לפני ראש השנה של השנה השמינית, כך שלא יוכל עוד לתבוע את החזרת החוב. ועל כך מצווה התורה בהמשך "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יהֹוָ-ה וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (שם פסוק ט). רואים מפסוק זה את החומרה הרבה שמיחסת התורה לאדם הנמנע מלהלוות לעני, שמלבד עצם האיסור להימנע מלהלוות בגלל שמיטת הכספים, התורה מכנה את אותו אדם "בליעל". ביטוי זה מופיע בתורה פעמים, פעם אחת כאן ופעם נוספת גם היא בפרשתינו "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דברים יג, יד). כלומר אותם אנשים המסיטים לעבוד עבודה זרה נקראים "בליעל". הגמרא במסכת סנהדרין (דף קיא עמוד ב) מסבירה כך את משמעות הביטוי "בליעל": "בני בליעל – בנים שפרקו עול שמים מצואריהם", כלומר "בליעל" מורכב משני מילים – בלי עול.

מזה שביטוי זה מופיע רק בשני מקומות אלו מסתבר שיש איזה מכנה משותף בין שני החטאים, ומהו אפוא המכנה המשותף. הגמרא במסכת בבא בתרא (דף י עמוד א) מקשרת בין שני פרשיות אלו כך: "רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה – כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא: (דברים ט"ו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם: (דברים י"ג) יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים, אף כאן עבודת כוכבים". דבר זה מעורר תמיהה ומצריך ביאור שהרי עבודה זרה היא אחת העברות החמורות ביותר בתורה ויש בה כפירה בבורא העולם, וא"כ איך שיך ליחס חטא זה גם לאותו אדם החס על ממונו ואינו רוצה להלוות לעני, מחשש שלא יקבל את כספו בחזרה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר דברים, ראה | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

עקב – גמול ושכר

Posted by toraportion ב- 1 באוגוסט 2009

פרשת עקב שופעת הבטחות לשכר ולגמול על שמירת המצוות. הפרשה פותחת בפסוקים:  "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דברים ז, יב-יג). התמורה היא מוחשית, התורה מבטיחה כגמול לשמירת משפטיה, ברכה בפרי הבטן ובפרי האדמה.

גם בסוף הפרשה מופיעים פסוקים מפורסמים הנקראים בתפלת ערבית ושחרית בתוך הסדר של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, יג-טו). התורה חוזרת ומבטיחה לשומרי המצות מטר בכל עת דגן ותירוש ושפע רב.

פשוטו של מקרא נותן את התחושה שהמטרה בעבודת הא-ל היא קבלת שכר גשמי. חז"ל מאוד הסתייגו מגישה זו. במשנה באבות (פרק א משנה ג) אומר לנו התנא אנטיגנוס: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם".

דברי חז"ל לכאורה נסתרים ממקראות מפורשים, ועלינו למצוא דרך ליישב את הניגוד הבולט. יש כאן גם התפתחות היסטורית. הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות מספר שלתנא אנטיגנוס היו שני תלמידים, צדוק ובייתוס. שכאשר הם שמעו מרבם את המשנה האמורה הם חששו שאין שכר ועונש, והלכו וכפרו בתורה שבעל פה. יתכן והסתירה בין המקראות לבין המשנה היא הבסיס לכפירתם של צדוק ובייתוס. הרמב"ם במקום אחר (בהלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ז) מציין, שצדוק ובייתוס היו היהודים הראשונים בהסטורייה שכפרו בתורה שבעל פה. נמצא לכאורה שהדיון שלפנינו יש לו מעמד עקרוני חשוב בביסוס האמונה בתורה שבעל פה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר דברים, עקב | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

ואתחנן – שמע ישראל, רבי עקיבא ותשעה באב

Posted by toraportion ב- 27 ביולי 2009

תקנה קדומה בישראל קובעת, שיהיה סדר של קריאה בתורה בציבור, מדי שבת, כך שיסיימו את התורה בתקופת זמן ידועה. המנהג הבבלי העתיק, שפשט בכל קהילות ישראל, הוא לסיים את כל התורה מדי שנה. לצורך זה חלקו את התורה לחמישים וארבע פרשיות, הנקראות, בדרך כלל, פרשה מדי שבת, כשפרשת בראשית נקראת בשבת שאחרי חג הסוכות, והפרשה האחרונה, וזאת הברכה, נקראת בשמחת תורה, הוא היום השמיני של חג הסוכות.

כיון שמספר השבתות בשנה אינו קבוע, אנו נאלצים לפעמים לחבר שתי פרשות, ולקרוא אותן בשבת אחת. דבר זה יוצר אפשרויות שונות כיצד לסדר את הקריאה. השנה חברנו את פרשיות מטות מסעי, וזאת כדי לקיים מנהג המוזכר ברמב"ם (הלכות תפילה פרק יג הלכה ב), לקרוא פרשת ואתחנן בשבת שאחרי תשעה באב.

לא נתבאר בדברי הרמב"ם, מהו הקשר בין פרשת ואתחנן לתשעה באב, ומדוע יצר המנהג חיבור בין השניים. דבר זה פותח פתח להשערות שונות, כשקשה, כמובן, לקבוע דבר ברור בענין, אבל אין זה מונע מאיתנו להציג השערה, הנראית לנו סבירה, ויש בה כדי לתת לנו תפיסה של עומק במעבר בין האבל העמוק של תשעה באב, בחזרה אל השגרה של כל ימות השנה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במעגל השנה, ואתחנן, ט' באב, ימי בין המיצרים, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

ואתחנן – נבון או חכם?

Posted by toraportion ב- 26 ביולי 2009

בפרשתנו, משה רבינו מבאר לעם ישראל את היתרון בהליכה בדרך התורה, ובתוך הדברים הוא אומר "ושמרתם ועשיתם, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד,ו). גם בפרשה הקודמת כשאשר משה רבינו מחפש אנשים לחלק איתם את עול שיפוט עם ישראל, כתוב "הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם"(שם א,יג). בשני הפסוקים האלה, "חכם" קודם ל"נבון".

אלא שבפרשת מקץ, כשיוסף מיעץ לפרעה איך להתכונן לקראת קיום חלומו, הוא מתבטא "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (בראשית מא, לג) , וגם בהמשך פרעה מתבטא "ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך" (שם מא, לט). שם המילה "נבון" מוזכרת פעמיים לפני "חכם"?

והנה אצל יוסף עולה תמיהה נוספת. הרי כשיוסף הוצג לפני פרעה, פרעה אומר לו ששמע ש"תשמע חלום לפתור אותו" (שם מא, טו), ויוסף עונה "האלקים יענה את שלום פרעה" (שם מא, טז) זה לא שאני חכם, אני פשוט מקבל את הפתרון מהאלקים. ואם כן, תגובתו של פרעה, כשיוסף פתר את חלומו לשביעות רצונו, היא מפתיעה. הוא היה יכול להסיק שיוסף הוא איש 'קדוש' או 'צדיק', מכך שהוא מקבל מסרים שמימיים, אבל בשום פנים ואופן לא שהוא חכם. אם מדען חשוב ערך מחקר חדש שהוביל לפריצת דרך במקצועו, ויבחר באחד מתלמידיו להציג אותו בפני קהל המדעים, האם ירעיפו על התלמיד שבחים, בזה שהוא חכם? ואם כן, מדוע פרעה מסיק ש"אין נבון וחכם כמוך"?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ואתחנן, ספר דברים | מתויג: , , , , | Leave a Comment »