פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Archive for the ‘ספר במדבר’ Category

פרשת מסעי-קדושת החיים

Posted by toraportion ב- 16 ביולי 2009

פרשתנו עוסקת בדינו של אדם הרוצח בשוגג, וכך נאמר "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶש" (במדבר פרק לה פסוק כה).

כלומר בכדי שלא ייהרג ביד גואל הדם, חייב הוא לברוח לעיר מקלט, ולהישאר שם עד מות הכהן הגדול. דין מורכב ושונה מיתר עונשי התורה. אין לו חיוב מיתה ודאי, בית הדין אינם מצווים להרגו, אך מצד שני אם גואל הדם מקדימו בטרם יברח לעיר מקלט, הרי שהרוצח נתון בידיו. בנוסף לכך, הגלות ומשך זמן השהייה בעיר מקלט אינו לזמן קצוב, אלא אורך הזמן נתון בספק. הכהן הגדול עלול למות באופן מיידי, ועלולה לקרות רק כעבור שנים מרובות.

גזר דין מורכב ושונה כל כך מיתר משפטי התורה מחייב העמקה מדוע אכן כך הם פני הדברים?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in מסעי, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

פרשת מטות-כוחו של דיבור

Posted by toraportion ב- 16 ביולי 2009

בפרשתנו אנו נתקלים שלוש פעמים בכוחו של הדיבור, בשלוש פרשות שונות. נתחיל מפרשת נדרים בה נפתחת הפרשה:

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר פרק ל פסוקים ב-ג).

בקריאת הפסוקים מתעוררים כמה תמיהות. מה ההבדל בין שבועה לבין נדר? ומדוע הפרשה נפתחת בביטוי "זה הדבר אשר צוה ה'" ?

הגמ' בנדרים (דף ב, ב) עונה על השאלה הראשונה ועומדת על ההבדל שבין נדר לשבועה. נדר הוא אמירה בה אדם יכול לאסור על עצמו חפץ מסוים ולומר כיכר לחם זה אסור עלי כטריפה. לעומת זאת בשבועה האדם לא מחיל איסור על חפץ, אלא מחיל איסור על עצמו. כלומר, אני לא אעשה כך וכך. ומכאן נגזרת ההלכה שאי אפשר להחיל נדר על פעולה אלא רק על חפץ, כלומר, האמירה אני נודר לא לחצות כביש אלא במעבר חצייה אינה תופסת כנדר, ורק שבועה תאסור פעולה זו. ומאידך, שבועה לא חלה על חפץ אלא רק אוסרת פעולה ולכן לדוגמא, האמירה אני נשבע שמשקה קל עבורי נחשב כרעל לא חלה כשבועה. רק באמצעות נדר אפשר להחיל איסור על חפץ. בשפה למדנית:  נדר הוא איסור חפצא [איסור על החפץ] ושבועה איסור גברא [איסור על האדם].

המשמעות הפילוסופית של נדר היא היכולת של האדם לשנות את המבנה המטאפיזי של חפץ. להפוך חפץ שמותר לשימוש, לדבר האסור.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in מטות, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

פינחס-המופע הראשון של התבוללות

Posted by toraportion ב- 9 ביולי 2009

פרשת פינחס פותחת בגמול שזוכה לו פינחס על מעשיו המופיעים בפרשה הקודמת, פרשת בלק. התורה שם מספרת: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה, א). בשיאו של המעשה, זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון מגלה עריות עם מדיינית בפרהסיא. ופינחס, קבל עם ועדה, ניגש ודוקר אותו למוות. וכגמול על מעשיו זוכה פינחס בתואר כהן משוח.

בפרשתינו התורה כותבת: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם פסוק יא –יג).

שום מערכת חוקים לא אמורה לעודד לקיחת חוק לידים. ועליה אף למנוע ענישה שמתבצעת על ידי אדם פרטי, זאת גם במקרה והאדם הפרטי המעניש צודק. הדבר יכול לפורר את הסדר החברתי. מדוע אפוא התורה משבחת את פינחס על מעשהו?

עוד תמיהה מתעוררת. כלל הוא בתורה שכל גמול מגיע בצורה של "מדה כנגד מדה" כאשר יש קשר ישיר בין המעשה לבין השכר, או לחלופין העונש. מדוע אם כן פינחס מקבל תמורת מעשהו זכות להיות כהן, וכי הכהונה היא התמורה ההולמת את מעשה הקנאות!?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, פינחס | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

בלק – הרצון והחוקים

Posted by toraportion ב- 2 ביולי 2009

אישיותו של בלעם, נביא הגויים המופיע בפרשתנו, היא ייחודית בכל קנה מידה. גם בעולם המקרא אין אנו מוצאים דמות שכזאת. מחד, הוא נביא ויודע דעת עליון. נבואותיו, המופיעות בפרשה, מלאות שגב על מעלותיו וייחודיותו של עם ישראל, וכוללות מבט ארוך טווח אל אחרית הימים ואל הגאולה השלימה. הוא גם אדם דתי, ואולי אפשר לראות בו חרדי. "ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק, אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב, לא אוכל לעבור את פי ד' אלוקי לעשות קטנה או גדולה" (במדבר כב, יח). לאורך כל הפרשה הוא דבק בעמדתו זאת. ציווי ד' הוא בשבילו חומה איתנה, בלתי עבירה. וזה לכאורה פשוט. הן נביא הוא, ורואה מחזות אלוקיים, ואיך יעבור על דבר קונו?

אבל המגמה שהוא מנסה להוביל, בעקשנות לא קלה, היא אבסורדית. הוא מודע בוודאי לרצונו של הא-ל, ומבין שעם ישראל יצא ממצרים בהתערבות אלוקית עליונה, ולא יתכן שהקב"ה יחפוץ בקללתו. ואעפ"כ, כשהמטרה מסומנת לפניו, הוא צועד צעד אחר צעד לקראתה, עם תחושה ברורה שיש למהלך שלו סיכוי. לפעול ע"י כוחו הנבואי נגד הרצון והמטרה האלוקיים? האם זה סביר? האם זה תבוני? האם זה מסתדר ביחד עם 'יודע דעת עליון'?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בלק, ספר במדבר | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

חקת – נחש הנחושת

Posted by toraportion ב- 25 ביוני 2009

התורה בפרשתינו מספרת על מתקפה המונית של נחשים שהכישו רבים מהעם, ובעקבות כך ציוה הקב"ה למשה שיעשה דמות נחש וישים אותו על מוט גבוה, כך שכל מי שיביט בו יתרפא, וכן עשה משה "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (במדבר פרק כא פסוק ט).

היה לכאורה מקום לומר שזו הסיבה שבתרבויות רבות הנחש הכרוך על המקל נחשב לסמל רפואי, האם באמת ניתן להסיק מפרשה זו שיש סגולה רפואית בהבטה על הנחש?

הרמב"ן שהיה במקצועו רופא שולל דבר זה לחלוטין וטוען שההפך הוא הנכון, אדם שננשך ע"י נחש רק תזיק לו ראית הנחש וכך כותב: "וידוע מדרכי הרפואות, שכל נשוכי בעלי הארס יסתכנו בראותם אותם או בראות דמותם…. וכן ישמרו אותם הרופאים מהזכיר בפניהם שם הנושך, שלא יזכרו אותם כלל כי נפשם תדבק במחשבה ההיא ולא תפרד ממנה כלל עד שתמית אותם".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in חקת, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , , | 1 Comment »

קורח – העומק הנשי וניתובו הנכון

Posted by toraportion ב- 17 ביוני 2009

קורח מערער על סמכותו של משה, הוא מקהיל מאתיים חמישים איש מחשובי העם, ומציג את דברי משה באור אבסורדי ומוזר, בכדי להוכיח את טענתו כי אין משה שליח הא-ל, אלא בודה מלבו את התורה וההלכות. את טענתו העיקרית מנסח קורח כך: "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז, ג). זאת אומרת מדוע לוקחים אתם שררה וגדולה לעצמכם ולא משאירים מצב שויוני בעם הלא כל העדה קדושים ובתוכם ה'.

בכדי לבאר טענה זו מסביר רש"י על פי דברי המדרש שכולם שמעו את דברי ה' על הר סיני ולא אתם לבדכם, ואם כן אין מקום שתוסיף אח"כ דברים מעבר למה ששמעו העם (כנראה שהבסיס לטענה זו היא כי אם ה' היה רוצה להוסיף על הדברים היה מדבר אל כל העם כפי שדיבר בסיני, ומוכיח קורח מזה ששאר הדברים הם בדיות מלבו של משה).

ולכן אף המינוי של משה אהרון ובניו הינם בדיה של משה ולא מהאלוקים כך אנו מוצאים שטענתו המרכזית של קורח המובא בכתוב הינה טענה של שויוניות, אין מקום להשתרר על העם, מה שיש לאלוקים לומר לעם אמר לכולם.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, קורח | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

שלח לך – חטא המרגלים

Posted by toraportion ב- 11 ביוני 2009

הנושא המרכזי שפרשתינו עוסקת בו הוא חטא המרגלים, חטאם של נשיאי בני ישראל שנשלחו לתור את הארץ, לעמוד על טיב ארץ כנען במטרה לתכנן כראוי את כיבושה, וכדברי הכתוב (במדבר פרק יג פסוק ב): "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם".

אחרי שהות של ארבעים יום בארץ, שבו אל משה, אל אהרן ואל העם ופירטו את מה שראו עיניהם וכך אמרו: "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" (שם כז-כח).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, שלח לך | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

בהעלותך – בחירת הלווים לעבודת המשכן

Posted by toraportion ב- 4 ביוני 2009

אחד הענינים הנידונים בפרשתינו הינו הקדשת הלוים לעבודת המשכן, הטעם שנבחרו הלוים למשימה זו מפורש בפרק ח פסוק טז: "כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי" – הלווים נבחרו לעבודת ה' במקומם של הבכורים שמלכתחילה היו אמורים למלא תפקיד זה כמבואר בפסוק הבא: "כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי" היינו שמחמת הצלת הבכורים הישראלים במכת בכורות במצרים היו שייכים הבכורים לה', וראה את דברי רש"י "כי לי כל בכור – שלי היו הבכורות בקו הדין, שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל, ועכשיו ואקח את הלוים".

הר"ן בדרשותיו בדרוש השמיני תמהה על דבר זה שהרי האלוקים העניש את בכורי מצריים על אשר ראויים הם להיענש ואילו בכורי בני ישראל לא היו ראויים להיענש, אם כן זו לכאורה סיבה מספקת שלא נכללו במכה. וזה לשון הר"ן: " וזה ענין מתמיה למה זכה בהם מפני שהכה בכורי מצרים, היהיה ראוי שיאמר המלך לאדם אחד הנה זכיתי בך שתעבוד עבודתי, מאשר הרגתי איש פלוני שהרג את הנפש ולא הרגתי אותך, הנה בלי ספק שאין זה מן הראוי".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בהעלותך, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

נשא – השלום והשלמות

Posted by toraportion ב- 28 במאי 2009

פרשתינו עוסקת בנושאים רבים והם: שילוח הטמאים מחוץ למחנה, דין גזל הגר, דיני סוטה, פרשת נזיר, ברכת הכהנים ונדבת הנשיאים. אף שבתחילה נראה שאין קשר בין ענין אחד למשנהו, אחר שנלמד את פירושו של הרלב"ג נגלה שיש מכנה משותף לכל ענינים אלו.

בתחילת הפרשה מקשר הרלב"ג את מצות שילוח הטמאים מחוץ למחנה (פרק ה פסוק א-ד) עם סדר המחנות שהוזכר בפרשה הקודמת וכך כתב: "אחר סדר ענין המחנה במה שיישר אל השלמות והטוב, זכר מה שיסיר ממנו הרע והפסד הסדר" כלומר שבשילוח הטמאים יהיה המחנה קדוש וראוי שתשרה בו שכינה. ולגבי דינו של מי שגוזל גר שאין לו יורשים (פרק ה פסוק ה-י) כותב הרלב"ג: "וידמה שזכר בזה המקום זאת הפרשה להסיר הרע מהמחנה אשר יביא מריבה וקטטה. והוא שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין ולא יסמוך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים".

על פרשת סוטה (פרק ה פסוק יא-לא) המדברת על בעל החושד באשתו שזינתה כותב הרלב"ג שמטרתה להסיר הקטטה מהבית. ובהמשך מסביר את סדר כתיבת הפרשיות "והנה שלום בית קודם לשלום העם, לפי מה שנתבאר בפילוספיא המדינית. ואולם התחילה התורה מהשלום היותר נכבד, המאוחר בסדר וסיימה בקודם בסדר".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in נשא, ספר במדבר | מתויג: , , , | Leave a Comment »

במדבר – משמעות הספירה

Posted by toraportion ב- 21 במאי 2009

השבוע אנו פותחים בקריאת ספר "במדבר" – הרביעי בין חמשת חומשי התורה. כשמו כן הוא. הינו אוצר בעשר פרשותיו את תולדות העם בעת שהותו במדבר. בו נסקרות המאורעות, שעברו עליו בארבעים שנות החופש הראשנות..עשר פרשות של ספר "במדבר" מתחלקות לשנים. חמשת הפרשות הראשונות מספרות על התגבשותו של העם במדבר לחטיבה אחת; על העימותים והמאבקים, שנתלוו להתגבשות זו; על מחלקותו של קורח; על חטא המרגלים מוציאי דיבת הארץ רעה; על סדר המסעות, חלוקת המחנות ועוד. ואילו חמש הפרשות האחרונות מתארות כבר את הדרך לארץ כנען, את התקופה בטרם כיבוש. אנו נקרא בהם על העימותים עם מואב ומדין, על ברכותיו – קללותיו של בלעם, על מלחמת סיחון ועוג ועל ראשית ההתנחלות בארץ, בעבר הירדן מזרחה.

בתחילת הפרשה מספרת לנו התורה על הצו הבא: "שְׂאוּ אֶת-ראשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במדבר, ספר במדבר | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »