פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

תצוה – עבודת ה' אופטימאלית

Posted by toraportion ב- 4 במרץ 2010

בפרשה הקודמת תארה התורה את צורת עשיתם של כלי המשכן מלבד מזבח הקטורת המתואר בסוף פרשתינו "ועשית מזבח מקטר קטורת" וגו' (שמות ל, א). המפרשים שואלים: מדוע הציווי לעשיית מזבח הקטורת נאמר רק עתה, ולא בפרשת תרומה ששם מפורט הציווי של בניית המשכן עצמו, הקרשים החצר וגם כלי המקדש, בהם הארון, השולחן והמנורה. זהו המקום המתאים לצוות גם כן על עשיית מזבח הקטורת, באשר גם מזבח זה היינו מהכלים הפנימיים. אך התורה אינה מצווה על מזבח זה אלא לאחר ציווי עשיית בגדי הכהונה, וציווי שבעת ימי המילואים, שהם חנוכת עבודת המשכן, ונשאלת השאלה מדוע אכן כך הם פני הדברים?

משיבים על כך המפרשים ששונה עבודת הקטורת המיועדת על מזבח זה מיתר עבודת המקדש, בביאור השוני נוקטים המפרשים בסגנון שונה זה מזה, אך לכאורה בכדי להבין זאת היטב מהווים הסברים אלו השלמה זה לזה. בפירוש רבינו עובדיה ספורנו, מצינו חלוקה מסוימת בייעודי עבודות המשכן- המקדש השונות. ישנם אשר מטרתן השכנת השכינה כאמור "ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו" (שמות כה, ח-ט) דהיינו צורת בניית המשכן ואופן עיצוב הכלים ומקומם, הן בהתאמה לייעודם – השראת השכינה. כן מצאנו את דברי הכתוב על עבודת הקרבנות "ונועדתי שמה לבני ישראל" (שם כט, מג) דהיינו כלשון הספורנו: "להוריד מראה כבודו בבית". מה שאין כן ייעוד עבודת מזבח הקטורת שענינו "לכבד את הא-ל יתברך אחרי בואו לקבל ברצון עבודת עמו בקרבנות הבוקר והערב ולשחר פניו במנחת קטורת". והיינו שיש את המטרה הקבועה של תבנית המשכן וכליו, והיא עיצוב מקום מתאים לרעיון השראת השכינה, כמו כן יש מטרה מהיבט תפעולי יותר- עבודת הקרבנות הסדירה שיעודה מראה כבודו במשכן. אולם עבודת הקטורת אין בה משום ייעודים אלו, אלא היא נועדה לכבד את הא-ל, מעין פעולה התנדבותית נוספת הבאה להראות את אהבתנו וקרבתנו אליו, בכך שקיבל את עבודותינו האחרות.

בכדי להבין את ייחודיותו של עבודת הקטורת, נתבונן בדברי רבנו בחיי המבוסס על דברי הרמב"ן: "ומה שהזכיר כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי ושכנתי בתוך בני ישראל. אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד השם יתברך וזהו שנמסר למשה שהקטורת עוצר את המגיפה (כאן הרמב"ן רומז לדברי חז"ל כי משה ידע שבכח הקטורת לעצור את המגיפה, לאחר מחלוקת קורח ועדתו ותלונות העם) כי הקטורת מידת הדין שנאמר (דברים לג) ישימו קטורה באפך, מן וחרה אפי. (דהיינו שלשון אף הוא מידת הדין כפי שמצינו חרון אף). והוא מה שנאמר בקטורת זרה (ויקרא י) ועל פני כל העם אכבד. שידעו בכבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי". מדברים אלו אנו יכולים לקבוע כי ייחודיות הקטורת היא בכך שהוא מכבד את הא-ל בכך שהוא ממידת הדין, קביעה שהיא לכאורה טעונה ביאור, אך בהעמקה מסוימת הדברים ברורים ומאירים. רעיון השראת השכינה על ידי המשכן, ניתן להבין מהתבוננות באופן התנהלות הדברים שם,"עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש" (אבות ה, ה). דרך קבע הייתה התנהלות על טבעית במקדש. הארון אינו מן המידה, דהיינו הארון לא תפס כלל מקום פיזי בתוך קודש הקדשים. ניתן להסיק מכך כי רעיון השראת השכינה הינה שיש מקום בעולם שם ניכר כי העולם הפיזי- המוחשי שאנו מכירים אינו העולם והמציאות האמיתית, אלא יש עולם רוחני- מטפיזי אמיתי, שאינו נתפס בחושים, ועל כן יש קושי לחיות על פי ידע זה, המקדש והמשכן מהווים מעין תזכורת לקיום מטפיזי זה. כן דברי חז"ל הידועים על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח) בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, שבבניית המשכן השכינה תשרה בכל אחד מישראל, היינו שעל ידי בניית המשכן נוכל להפנים שמעכבר למציאותנו הפיזי של עצמנו, קיים בנו מציאות מטפיזי- רוחני, היוצרת תובנות והשקפות מעבר למה שנתפס בחושים הפיזיים. בניית המשכן מחומר גשמי ועבודת הקרבנות על ידי חפצים מוחשים מפנימים בנו תובנות אלו.

מציאות המשכן באופן כללי הינה מציאות של התחברות החומר עם הרוח כפי שרצוי ומתבקש מתוך הכרה שהעולם הוא לא כפי שנראה לנו בעינינו אלא הוא צריך להיתפס באופן רחב ועמוק יותר.

עבודת הקטורת היא הרבה מעבר לזה, ידועים דברי חז"ל (בראשית רבה יב, טו) שבתחילה עלתה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין ולבסוף בראו במידת הרחמים. דהיינו שיש איזה אידיליה שבעצם העולם יתנהל על פי מידת הדין, אך היא אינה כל כך ברת ביצוע ולכן צריך את שיתוף מידת הרחמים באופן התנהלות העולם. כל עבודות המקדש הינם בהתאם למציאות העולמית של שיתוף מידת הדין עם מידת הרחמים, מציאות שכביכול אינה אופטימאלית, ואינה המציאות הרצויה ביותר. לכן בהקטרת הקטורת המסמלת את מידת הדין (ההסבר ברובד הפשוט ביותר הוא מכיוון שמציאות עבודה זו היא פחות חומרית- חוש הריח), היא עבודה למען העולם הרצוי האופטימאלי שבעצם אינו קיים. זהו הטעם שעבודה זו מהווה סמל לרצוננו לכבד את הא-ל. כביכול אנו עושים את רצונו האמיתי שעל אף שאינו קיים הוא הרצוי ביותר. ועל כן מתאים שהציווי על עשייתו של מזבח הקטורת יבוא רק אחר השלב של כל בניית המשכן , ואף אחר ציווי מסוים של עבודת הקרבנות- שבעת ימי המילואים.

בני פריץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: