פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

מקץ – יוסף ושר המשקים

Posted by toraportion ב- 16 בדצמבר 2009

פרשתינו מתחילה מאותה נקודה שבה מסתימת הפרשה הקודמת פרשת וישב, יוסף יושב בבית האסורים ופותר את חלומו של שר המשקים לטובה, ומבשר לו שבעוד שלושה ימים הוא משתחרר מהכלא ושב לשרת את פרעה מלך מצרים, יוסף קיווה להשתחרר מן הכלא בעזרת שר המשקים. שר זה, חשב יוסף, בוודאי יכיר לו טובה על הפתרון האופטימי שהעניק לחלומו, ולכן ביקש ממנו להשתדל בשבילו אצל פרעה, וכך אמר יוסף לשר המשקים: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית פרק מ פסוק יד), אלא שלמרבה האכזבה ברגע ששר המשקים יוצא מבית הסוהר וחוזר לגדולה הוא שוכח מיוסף "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (שם פסוק כג), ובכך מסתיימת פרשת וישב. פרשתינו פרשת מקץ מתחילה במילים "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (בראשית פרק מא פסוק א) בעקבות חלום זה מגיעה בסופו של דבר הישועה ליוסף כמתואר בהמשך הפרשה.

השאלה הנשאלת היא לשם מה מדגישה התורה את הזמן שחלף מאז ששכח שר המשקים את יוסף עד חלום פרעה, המדרש (בראשית רבה פרשה פט פיסקא ג) מסביר את הקשר בין הדברים, וכך כותב המדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו (תהלים מ), זה יוסף, ולא פנה אל רהבים (שם), ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתווסף לו שתי שנים", על פי המדרש לא רק שהבקשה משר המשקים לא הועילה כלום, אלא מתברר שהיא אף הזיקה, שבגלל אותה בקשה נגזר על יוסף להישאר עוד שנתיים בבית האסורים.

אמנם צריך להבין מה היה חטאו של יוסף בכך שפנה לשר המשקים ומשום מה נענש?

רש"י (בראשית פרק מ פסוק כג) עונה על שאלה זו וכותב כך : "מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים", מדברי רש"י נראה שיוסף לא היה צריך לפנות ולבקש את הצלתו משר המשקים ולסמוך עליו שאכן הוא יפעל לשחרורו, אלא היה אליו רק לפנות ולבטוח בבורא עולם שיציל אותו.

אלא שגם דברי רש"י צריכים ביאור, שאף שאין ספק שרק בכוחו של בורא עולם להציל את האדם, ואין באפשרותו של האדם לפעול בלי רצונו של הבורא, ולכן הכתובת היחידה לכל בעיה וצרה היא לפנות בתפילה ובקשה לקב"ה, ובכל זאת חובה על האדם לעשות השתדלות, כלומר מלבד התפילה, על האדם לעשות מה שביכולתו לעשות כדי להינצל, וכפי שדרשו חז"ל (ספרי דברים פיסקא קכג) על הפסוק "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" (דברים פרק טו פסוק יח) וכך נדרש הפסוק "וברכך ה' אלהיך, יכול בטל [=לא יעשה כלום בשביל לקבל את הברכה], תלמוד לומר בכל אשר תעשה", דהיינו אף שהברכה היא מה' והרי ה' אינו זקוק לעזרתינו כדי להביא את הברכה, בכל זאת ציוותה התורה שהאדם יעשה את שלו בדרך הטבע. ואם כן חוזרת השאלה מדוע נענש יוסף על כך שביקש את עזרתו של שר המשקים.

עוד הקשה הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (חלק ד עמ' 30) שהרי כל עונש נועד ללמד את האדם לקח כדי שיתקן את המעוות. ואם נאמר שחטאו של יוסף היה בהשתדלות שעשה בבקשתו את עזרתו של שר המשקים, א"כ יש לתמוה איך אמר יוסף לפרעה לאחר שפטר את חלומו: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם", (בראשית פרק מא פסוק לג) והרי זה בעצם רמז והשתדלות שישים פרעה עיניו עליו לטובה, וימנה אותו לאחראי על התבואה של ארץ מצרים.

התשובה על כל השאלות האלו נעוצה בהבנת שני מושגי יסוד במחשבת ישראל, בטחון וההשתדלות. נביא את דברי רבינו בחיי בפתיחה לפרשתינו: "בְּטַח אֶל – ה' בְּכָל – לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל – תִּשָּׁעֵן (משלי ג, ה). שלמה המלך יזהיר בכתוב הזה על מדת הבטחון, מפני שהוא מעקרי התורה והמצות. יאמר: שיבטח אדם בהקב"ה בכל לבו ואל יבטח ולא ישען על בינתו, והכוונה בזה שאם יורהו שכלו ותלמדהו בינתו לבטוח בעשרו או בכחו וגבורתו, שלא ישען בזה כלל, רק שישים כל בטחונו בהקב"ה שהוא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", ואין כל מעשיו ומחשבותיו כלום בלתי אם יגזור ה' יתעלה, וזהו שכתוב: (משלי יט, כא) "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", כי אם אסף עושר לרוב אין לו להחזיק טובה לעצמו, כי עשרו לא בא אליו בכחו". כלומר כאשר אדם בוטח רק בבורא עולם הוא בעצם מאמין בכך שאין כל כח בסיבה עצמה כל הכח נמצא רק במסובב הסיבות הקב"ה, דהיינו שאף שחובה על האדם לעשות השתדלות, דהיינו לפעול כפי יכולתו כדי להצליח ולהינצל, אבל אל לו לחשוב שהישועה תבוא בכח הפעולה שעשה, אלא עליו לדעת שהקב"ה הוא זה שפועל את הישועה וכלפי הקב"ה אין זה משנה אם יביא את הישועה באמצעות המעשה של האדם, או בכל דרך אחרת.

וא"כ אולי ליוסף היתה פגימה כל שהיא בעניין זה, שאותה תיקן במהלך השנתים הנוספות, כלומר לא היתה בעיה בעצם הפניה לשר המשקים, אלא בהסתכלות הנכונה על פעולה זו. והראיה לכך שאכן יוסף תיקן את הטעות הזו, היא, שלאחר תקופה זו מקץ שנתים ימים, כאשר פרעה קרה ליוסף ואמר לו: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (שם פסוק טו), ענה לו יוסף: "בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה", כלומר אין לי כח כלל הכל הוא מאלוקים.

על פי זה מיישב הרב דסלר את קושייתו, שהרי מכאן רואים בעליל עד היכן הגיע לימודו מאותן שנתיים מאסר שהוטלו עליו. כבעל מדרגה עליונה בבטחון בה' ידע יוסף שקודם כל עליו לבטל מלבו את חשיבות הסיבה הגשמית לגמרי ולתת את כל הכוחות כולם אל הקב"ה, שזהו עיקר הבטחון, אחר שהגיע לדרגה זו, יכול היה לעשות את כל ההשתדלות המוטלת עליו, לפתור את החלום לפרעה וגם לרמז לו שהוא האיש הראוי להנהיג את מצרים, מבלי שיהיה בזה שום פגם, כי לא המעשה הוא הפגם, אלא התליה במעשה. שאכן האדם צריך לעשות מעשים אבל הוא חייב לתלות את כל ההצלחה והישועה בקב"ה.

הרב אברהם ישעיהו קרליץ מסביר בספרו "חזון איש" את ההבדל בין אמונה בבורא עולם לבטחון בו, וכך כותב: "האמונה בבחינת הלכה והבטחון בבחינת מעשה", דהיינו הבטחון הוא הצורה המעשית שבה האדם מיישם את מה שהוא מאמין, אדם המאמין שהכל מבורא עולם לא ישתמש באמצעים פסולים להשיג את צרכיו, לדוגמא אדם היכול להשיג קידום במקום עבודתו ע"י פעולה שיכולה לפגוע בזולת, אם הוא אכן מאמין שהכל בידי שמים, הוא לא ישתמש באמצעים הנוגדים את רצון הבורא, כיון שהוא בוטח בקב"ה שיעשה את הטוב ביותר עבורו, ואם הקידום הוא לטובתו הוא ישיג זאת באמצעים כשרים.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: