פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

וישלח – מלחמת הלילה הארוך

Posted by toraportion ב- 29 בנובמבר 2009

בפרשתנו אנו קוראים על המפגש בין יעקב לעשיו, לאחר הפרידה בת עשרים השנים. כשנפרדו השניים, היה זה לאחר 'גניבת' הברכות, כשריחף על יעקב האיום (בראשית כז, מא): "יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה את יעקב אחי". לקראת שוב יעקב לארץ אבותיו, הוא בוחן בחשש את מצב היחסים עם אחיו. האמת העצובה שמתגלה לפניו, שאכן, עדיין לא שככה שנאת אחיו. עשיו הולך לקראתו, וארבע מאות איש עימו, ופניו למלחמה, ולא לשלום.

מכאן ואילך מספרת התורה באריכות, על כל ההכנות שעושה יעקב כדי לקדם את פני הרעה. אין פניו של יעקב מכוונות לניצחון במלחמה העומדת לפניו. הוא פועל ככל יכלתו כדי להשליט יחס של שלום וידידות בין האחים, למרות שאין לו אשליות באשר לטיב השלום שהוא עתיד להשיג בפעולותיו. עקרונות השלום המיוחל הם פשוטים, ואולי גם אכזריים, אם נרצה לומר זאת. הסעיף הראשון והמרכזי בחוזה השלום הבלתי כתוב, הוא כניעה. כניעה שעוצמתה היא בלתי נתפסת. קשה לנו לתאר סוג של יחס המתבטא בהשתחוויות בלתי פוסקות. רגע לפני המפגש, כשיעקב מתקרב אל אחיו, נאמר (שם לג, ג): "וישתחו ארצה שבע פעמים, עד גשתו עד אחיו". הסעיף השני באותו הסכם שלום, הוא העמדת פנים. ידידות נמלצת ברמה החיצונית, כשמתחתיה מסתתר חוסר אימון מוחלט. יעקב מסרב באדיבות לעצתו של אחיו להתלוות אליו וללכת יחדיו, אבל הוא מתחייב ומבטיח, ללכת בקצב שלו עד לשעיר, ארצו של עשיו, ושמה להצטרף לאחיו-אדונו (שם לג, יד). הבטחה שלא היתה בה טיפה של כנות. מעולם לא עלתה כזאת על דעתו של יעקב, וקשה לחשוב שעשיו האמין בה, אפילו בשעה שניתנה.

השיחה הזו נראית טרגית, יותר מכל הדיאלוגים שבמקרא. אין בה שום דבר ממה שמאפיין דיאלוג. שני האחים משוחחים ביניהם, בלי שום מגמה לחדור אל ליבו של הזולת. יעקב הבין אל נכון, ששנאת אחיו אינה ניתנת לריכוך אמיתי. העיקרון שעומד מאחורי השיחה הזו, הוא יצירת כללי משחק, לפיהם אין להשיב באלימות על דיבורי ידידות, על אף שידוע לכולם שאינם אלא מהשפה ולחוץ.

אין להתעלם מהעובדה, שמודל זה של יחסים, הפך להיות בסיס קבוע לדו-שיח שבין היהודי בגלות, לבין מארחיו הנכרים, במשך אלפי שנות גלות. ליהודים לא היתה ציפיה ליחסי אמת עם שכניהם הנכרים. היה רק דיאלוג של נימוס מופלג ברמה החיצונית. האם בזמננו כבר הגיעה השעה לצאת ממערכת יחסים זו, אל דיאלוג כן ואמיתי? האם אומות העולם למדו להשלים עם קיומו של העם היהודי? זו שאלה רצינית וכבידה, ואין בכוונתי להשיב עליה.

ברצוני להתעכב כאן על נקודה משמעותית אחת. בעיצומן של ההכנות למפגש הגורלי בין יעקב לעשיו, בלילה אפל וחשוך, נפגש יעקב פגישה מסתורית עם איש, שהוא בעצם מלאך. האישיות הנזכרת תופסת את יעקב כשהוא לבדו (שם לב, כד), ומנהלת איתו מאבק איתנים עד עלות השחר. בסופו של מאבק יעקב הוא המנצח, אבל לניצחון הזה יש מחיר. (שם לב, כה) "וירא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עמו". ובבוקרו של יום נאמר (שם לב, לא): "ויזרח לו השמש, והוא צולע על ירכו".

אחד מאיסורי אכילה הכתובים בתורה, הוא גיד הנשה. במטבח היהודי מסירים מכל בהמה הנאכלת את גיד הנשה ע"י פעולה של ניקור (בימינו נעשית מלאכה זו בבית המטבחיים). הפסוק הנוגע לזה בתורה, כתוב בסיום הסיפור על המאבק בין יעקב למלאך (שם לב, לב): "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך, כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה". מהי משמעותו של איסור זה? מה מבקשת התורה ללמדנו ע"י ההימנעות מאכילת גיד הנשה?

נראים הדברים, שהתורה רוצה לשמר בעם ישראל את המודעות למלחמה. אל ישב לו היהודי על זרי הדפנה שלו. קיומו של היהודי בעולמנו, לעולם אינו דבר המובן מאליו, אלא אתגר שצריך להלחם עליו. גם במאה ה-21, עדיין יש הקוראים להשמדתנו, ועמידתנו מולם דורשת מאיתנו עוז רוח ודבקות במטרה, ממש כיעקב לאורך אותו לילה נורא.

חז"ל בתלמוד (חולין דף צ"א ע"א), חקרו אחר שורש המילה 'מאבק', ואמרו בלשונם הציורית: "מלמד שהעלו אבק עד כסא הכבוד". המאבק בין עשיו ליעקב אינו מצטמצם באינטרסים כאלה או אחרים. הבריאה כולה, מן הארץ ועד לכסא הכבוד, מתאבקת באבק המריבה הזו, ומשתתפת במאבק. כל זאת מפני שתוכנו של המאבק נוגע עד שורשי הקיום וההוויה. כסא הכבוד מבטא את ההנהגה האלוקית של הבריאה. שלוחיו של עשיו משתמשים בכלים שונים ומשונים במאבקם, ומצבו הרוחני והנפשי של כל אחד מאיתנו, גם הוא חלק מן המאבק הזה. עלינו להיות מודעים למלחמה המתחוללת, למרות שהחיים נראים שקטים וזורמים על מי מנוחות.

ושוב, כמו באותו לילה נורא, נמשכת המלחמה עד עלות השחר, אבל בסופו של לילה, זורחת השמש על הלוחמים, וגם הצליעה הקלה ביותר מתרפאת. "ויבוא יעקב שלם" (בראשית לג, יח).

אליהו פייבלזון – "נפש יהודי"

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: