פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

תולדות – מהי האמת?

Posted by toraportion ב- 14 בנובמבר 2009

בפרשתינו התורה מספרת כיצד יצחק מתכנן לברך את עשו ושולח אותו קודם לשדה להביא לו ציד, ובינתיים רבקה אומרת ליעקב שיגיע ליצחק אביו כביכול בתור עשו ובכך יקבל את הברכה במקום עשו. סיפור זה מעורר כמה תמיהות, הרי מעשה זה של רבקה נראה לכאורה בהסתכלות שטחית כמעשה של מרמה, וברור שדבר זה צריך בירור. ועוד קשה וכי איך שיך לקבל ברכה ברמאות הרי הברכה כלל לא תחול עליו שהרי מדובר בברכה בטעות, וכן צריך להבין שאם מדובר כאן ברמאות מדוע כאשר נודע ליצחק דבר המרמה הסכים בדיעבד למעשה, כנאמר "וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית פרק כז פסוק לג).

הרמב"ן (שם פסוק ד) מסביר שבאמת הברכה היתה צריכה להגיע ליעקב, שהרי הסיבה שיצחק רצה לברך את עשו היתה בגלל שהוא היה הבכור, אבל הרי עשו מכר ליעקב את הבכורה כמתואר קודם בפרשתינו. ובכך הוא ויתר על כל הזכויות שמגיעות לבכור כולל הברכות, אלא שעשו לא סיפר ליצחק שבאמת הברכות מגיעות ליעקב. וא"כ יוצא, שעשו הוא זה שרצה לקבל את הברכות ברמאות. ולכן מובן שכאשר נודע ליצחק את דבר המכירה הסכים שבאמת הברכות היו צריכים להגיע ליעקב ואמר "גם ברוך יהיה". וכך הדברים מתוארים במדרש תנחומא (הובא ברש"י בראשית כז, לו) "למה חרד יצחק, אמר שמא עון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול, ושניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים, אמר לו אביו מה עשה לך, אמר לו את בכורתי לקח, אמר בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה".

אמנם עדין צריך להבין שאף שבאמת יעקב קיבל את מה שהיה מגיע לו, אבל כיצד היה מותר לו לעשות מעשה של שקר, להגיע בתור עשו, הרי התורה הזהירה "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז). ואדרבה מצינו בדברי חז"ל שיעקב אבינו מוכתר במידת האמת וכמו שנאמר (מיכה ז, כ) "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" ובמדרש תהלים (מזמור טו) נאמר: "ודובר אמת. זה יעקב" וא"כ כיצד הדברים מתישבים.

הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (מדור ראשון עמ' 94)  מבאר את המושג "אמת", וכך כותב: "מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הביננו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו, ושקר, כשמשנים מזה. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כמו לספר מה שיש בו פגם לחבירו, בלי תועלת והכרח, ולפעמים צריך דוקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית האמת". כלומר אמת ושקר נמדדים לפי התוצאה כאשר המטרה של אמירת הדברים היא להגיע לתוצאה חיובית המעשה נקרא דבר אמת, ואילו כאשר מטרת הדברים היא לתכלית הרע המעשה נקרא דבר שקר אף שהעובדות נכונות. ולכן מסכם הרב דסלר שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לכוחות הרע.

הרב שלמה וולבה בספרו "עלי שור" (ח"ב ע' תקלד) הביא עוד שני ראיות ליסוד זה, שהרי ידוע כי איסור לשון הרע הוא לומר דבר שהוא אמת אלא שאומרים אותו בכוונה להזיק. והנה האזהרה על לשון הרע היא מפסוק: "לא תשא שמע שוא" (שמות כג, א). ומתרגם אונקלוס: "לא תקבל שמע דשקר". ולכאורה קשה, שהפסוק מדבר על לשון הרע והתרגום קורא לזה 'דבר שקר', והלא לשון הרע אמת הוא! ובהכרח עלינו להבין כי כוונה רעה עושה גם דבר אמת לשקר. ונמצא כי שקר אינו רק סילוף של עובדות אלא גם אם העובדות הן אמת אבל מספרים אותן בכוונה רעה – שקר הוא! הרי שקר ואמת נמדדים לא רק כפי אמיתת העובדות אלא גם לפי כוונת הסיפור.

ראיה נוספת מביא הרב וולבה מהגמרא בסוכה (דף לב ע"ב) הדנה מהו "ענף עץ עבות" שציוותה התורה לקחת בחג הסוכות, ושואלת הגמרא אולי הכונה לצמח הנקרא הירדוף, ורבא דחה אפשרות זו משום שנאמר "האמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט) ומפרש רש"י: "וזה לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המוות", כלומר לדעת רבא הגמרא שוללת את האפשרות שענף עץ עבות הוא הירדוף, משום שהוא צמח רעיל והתורה דורשת אמת ושלום. ומקשה הרב וולבה שאפשר להבין מדוע אינו שלום משום שהוא סם המוות, אבל אמת מה ענינו כאן? אלא ההסבר הוא שכיון שתכלית הדבר הוא רע אין זה אמת. ממילא נבין גם ההיפך, שאמת נקרא דבר שתכליתו טוב.

המהר"ל בפירושו "גור אריה" (בראשית מז, כט) מוכיח שהמושג "אמת" לא מתייחס רק לסיפור עובדות אלא מעשה שראוי לעשות נקרא אמת, ממה שראינו בפרשה הקודמת שכאשר אליעזר ביקש שישלחו את רבקה עמו הוא אמר "וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי" (בראשית פרק כד פסוק מט) וכן כשהבטיחו המרגלים לרחב שיצילו אותה בשעת כיבוש יריחו הם אמרו "וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת" (יהושע פרק ב פסוק יד).

וכן נראה שגם שקר במובן הפשוט שעינינו סילוף העובדות, נאסר משום התוצאה הרעה שהוא גורם, שהרי ברגע שאדם אחד משקר לרעהו נוצר מצב של חוסר אמון דבר שגורם למחלוקת ופרוד, ואילו האמת מביאה לידי אחדות. ובזה מובן מדוע חז"ל אמרו (יבמות דף סה ע"ב) שמותר לשנות מפני השלום. שהרי כל מטרת האמת להביא לשלום, וא"כ כאשר השלום יושג דוקא ע"י אמירת דברים לא נכונים, א"כ במצב כזה אמירת השקר כביכול, היא האמת כיון שהיא מביא לידי השלום.

עכשיו נוכל להבין את מעשיו של יעקב אבינו שאף שלכאורה שינה את העובדות, אבל המעשה היה מעשה אמת, ודוקא עשו הוא זה שעשה את השקר. על פי זה ביאר הרב דסלר את דברי המדרש (בראשית רבה פרשה סז, ב) המספר שיצחק הרגיש שיש כאן מירמה ושאל מי הוא החייב? האם יעקב שעשה המירמה או הוא עצמו שהניח להיות מרומה, א"ל הקב"ה לא אתה ולא יעקב, אלא הוא "הצד ציד" כלומר עשו, לא אתם השקרנים, אדרבה בין שניכם החזרתם הדבר לאמיתו כמו שהיה צריך להיות. ומסיים הרב דסלר: "גילו לנו כאן משפט שמים מה היא אמת ומהו שקר, יעקב עשה בעורמה, אבל בעל כורחו… לא כיון לרצון עצמו כלל, רק להוציא לפועל התכלית הנרצה מה', ושקר לשם אמת – היא אמת".

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: