פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

וזאת הברכה – שמיני עצרת וסיום התורה

Posted by toraportion ב- 8 באוקטובר 2009

היום האחרון של חג הסוכות נקרא שמיני עצרת וכלשון הפסוק (במדבר פרק כט פסוק לה) "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" רש"י שם מסביר את משמעות הלשון 'עצרת' על פי דברי הגמרא בסוכה (דף נה, ב) "שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה – כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך" דהיינו בחג הסוכות יש גם לאומות העולם שייכות שהרי שבעים הפרים שהקריבו בבית המקדש בימי החג הם כנגד אומות העולם, ובאמת גם לעתיד לבוא יהיה לאומות העולם חלק בחג וכנאמר בהפטרה לחג הסוכות "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהֹוָ-ה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה פרק יד פסוק יז). ואילו היום השמיני נועד רק לעם ישראל ולכן הקריבו רק פר אחד, ומכאן מגיע השם 'עצרת' מלשון עצירה דהיינו יש כאן עצירה לפני החזרה לימי החול שאותו עם ישראל חוגג לבדו.

יום שמיני עצרת שונה משאר ימי החג בכך שהמצוות המיוחדות הנוהגות בסוכות, הישיבה בסוכה ונטילת הלולב, אינם נוהגת ביום זה, ניתן אולי להסביר זאת על פי הרעיון שהזכרנו קודם, בשאר ימי החג יש חלק לאומות העולם לכן יש צורך ליחד את עם ישראל, העם הנבחר, עמו של בורא עולם ולהבדילו משאר האומות, וזאת ע"י מצוות אלו. אבל בשמיני עצרת שהוא היום שכולו מיוחד רק לעם ישראל שאז המלך, בורא העולם שמח עם אוהביו עם ישראל, אין כבר צורך ליחד אותם בסממנים אלו.

שם נוסף יש ליום האחרון של החג והוא 'שמחת תורה' שם זה קשור למנהג שהנהיגו חכמי ישראל לסיים את קריאת כל פרשיות התורה בשמיני עצרת, ובעקבות כך שזכינו להתחיל ולסיים את כל התורה אנו שמחים שמחה וגדולה ומבטאים זאת בשירה וריקודים ביחד עם ספרי התורה וכדברי השולחן ערוך (אורח חיים סימן תרסט סעיף א) "וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה, לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה". ומסתבר שיש קשר בין המנהג לסיים את התורה ביום זה לבין היות שמיני עצרת יום מיוחד שבו הקב"ה שמח רק עם ישראל, שהרי נתינת התורה וקבלתה ע"י עם ישראל מראה ומוכיחה על הקשר המיוחד בין הקב"ה לעם ישראל.

פרשת וזאת הברכה היא הפרשה האחרונה בתורה ולכן היא נקראת בשמיני עצרת. הגמרא במסכת בבא בתרא (דף טו ע"א) דנה לגבי שמונת הפסוקים האחרונים שבפרשה, שהם למעשה הפסוקים האחרונים בתורה מ"וַיָּמָת שָׁם משֶׁה וכו'" (דברים לד, ה) ועד סוף הפרשה, מי כתב אותם, וכך כותבת הגמרא "דתניא וימת שם משה עבד ה' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י … אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב ,מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע". הגאון רבי אליהו מוילנא (הגר"א) התקשה בהבנת דברי בגמרא כיצד למעשה תירץ ר"ש את קושית ר"י איך יתכן שמשה יכתוב וימת משה והרי הוא עדין חי, ומה התירוץ שהיה כותב בדמע. ועוד קשה גם על דעת ר"י שמכאן ואילך כתב יהושע, היתכן שייכתב תורת ה' אפילו אות אחת שלא ע"י משה הרי כתוב מפורש "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג, כב), משמע שכל התורה נכתבה ע"י משה. א"כ נמצא ששני הדעות של ר"י ור"ש הם לכאורה קשים להבנה.

הגר"א מיישב קושיות אלו על פי מה שמבואר במדרש (בראשית רבה ח, ב) שהתורה קדמה לבריאת העולם, ולכאורה קשה הרי לא היה עדיין השמים והארץ וכל אשר בה, ודור המבול ודור הפלגה ויציאת מצרים וכדומה, וא"כ איך נכתבו בתורה קודם שהיו בעולם, אלא כוונת הדברים שהתורה לפני שניתנה לישראל היתה רצף של אותיות בלי חלוקה למילים כמו שמופיע בספר התורה שלפנינו, ואת אותם אותיות אפשר לחלק בכמה דרכים וכמו שאמרו חז"ל שכל התורה שמותיו של הקב"ה, כלומר ניתן לקרוא את אותיות התורה באופן אחר כך שכל התורה תהיה שמותיו של הקב"ה.

יסוד זה מבואר גם בהקדמת הרמב"ן לתורה וזה לשונו "עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד כאילו תחשוב על דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלהים וכל התורה כן … ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה בענין הזה שהזכרנו היה שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות והיה אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות ונמסר לו על פה קריאתה בשמות".

לפי זה אפשר להסביר כך את דברי הגמרא בבא בתרא שדעת ר"ש היא שברור שלא שיך שהתורה שכתב משה רבינו יהיה חסר בה אפילו אות אחת, ומצד שני לא שיך שיכתוב משה דבר שיראה כשקר ח"ו, לכך הסביר ר"ש שכל התורה הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, כלומר שאמר משה כל תיבה ותיבה כמו שהיא כתובה בידינו כפי חלוקת האותיות שמבארים את חובת קיום המצוות, אבל מכאן ואילך כלומר את שמונת הפסוקים האחרונים מוימת משה וכו' לא יכל משה לומר ולכתוב כפי הצורה שכתובה לפנינו, וגם לא שיך שיהושע יכתוב את סוף התורה, לכן פירש ר"ש שמשה היה כותב בדמע, ופרוש המילה "בדמע" אינו מלשון דמעות, אלא מלשון מדומע שפירושו מעורב, כלומר כתב בערבוב אותיות, דהיינו משה כתב את כל האותיות שנמצאים בספר התורה שלפנינו אבל לא כפי החלוקה למילים בצורה שמופיע לפנינו, וא"כ לא היה נקרא כלל וימת שם משה, ורק לאחר מיתתו של משה רבינו כתבם יהושע כפי החלוקה של המילים בצורה שהם מופיעות אצלינו. ומוסיף הגר"א שלפי זה ניתן לומר שבאמת ר"י ור"ש כלל לא נחלקו, ששניהם מסכימים לדעה אחת ששמונת הפסוקים האחרונים נכתבו ע"י משה ויהושע, אלא שמשה רבינו כתב את האותיות ואילו יהושע צירף אותם למילים כפי הצורה שהיא כתובה לפנינו, ומה שאומר ר"ש שמשה כתב הכוונה לאותיות, ומה שר"י אומר שיהושע כתב הכוונה לחלוקה למילים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: