פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Archive for אוקטובר, 2009

לך לך – סופם של אויבי ישראל

Posted by toraportion ב- 27 באוקטובר 2009

אברהם אבינו נתבשר בברית בין הבתרים על כך שעם ישראל עתידים להיות עבדים במצרים, וישתעבדו בהם ויענו אותם וכנאמר: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית פרק טו פסוק יג). מיד לאחר מכן נאמר לאברהם שאותו הגוי שישתעבד בעם ישראל יקבל את עונשו: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (שם פסוק יד), מסביר רש"י שמה שנאמר "וגם" מרמז שלא רק המצרים יבואו על עונשם על אשר עינו את בני ישראל אלא כל אויבי ישראל בכל הדורות שיצרו לעם ישראל יבואו בסופו של דבר על עונשם, וכך כותב רש"י: " 'וגם', לרבות ארבע מלכיות, שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל". והבטחה זו היא שעמדה לאבותינו ולנו שבל דור ודור עומדים אלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם.

השאלה הנשאלת היא שהרי המצרים בעצם קיימו את גזרת הקב"ה להעביד ולענות את בני ישראל, זרעו של אברהם, א"כ מדוע מגיע להם להיענש על כך, הרי בסך הכל קיימו את גזרת ה'.

הרמב"ן עמד על שאלה זו ופירש שזו כוונת התורה במה שכתבה: "וגם את הגוי וכו'"  כלומר מילת וגם מיותרת היה צריך להיות כתוב 'ואת הגוי  אשר יעבודו דן אנכי'  אלא כוונת הקב"ה לומר שאף שעשו גזרתי בכל זאת אני ידון אותם והעניש אותם על כך, וכך פירש הרמב"ן: "והנכון בעיני, כי טעם וגם, אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם, ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי". והסיבה לכך, מסביר הרמב"ן, שאם המצרים היו עושים באמת רק מה שגזר ה' לא היו נענשים, אבל המצרים עשו יותר ממה שנגזר עליהם בכך שהשליכו את בניהם ליאור ומיררו את חייהם והעבידו אותם בפרך ורצו למחות את שמם, ועל כך הם נענשים.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in לך לך, ספר בראשית | מתויג: , , , | Leave a Comment »

נח – מהו 'צלם האלוקים' שבאדם

Posted by toraportion ב- 21 באוקטובר 2009

בפרשת בראשית סיפרה לנו התורה על הרצח הראשון בהיסטוריה כיצד קין רצח את הבל, בפרשתינו מביאה התורה את איסור רציחת האדם: "שׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית פרק ט פסוק ו). רש"י והרמב"ן מסבירים שהסיבה שדוקא כאן כתבה התורה איסור זה, מכיון שבפסוק ג' התירה התורה את אכילת בעלי החיים: "כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כּל", דבר שהיה אסור לפני המבול, לכן הדגישה התורה שאף שהריגת החיות הותרה, אבל הריגת האדם נאסרה, כלומר באה התורה לשלול את הדעה שהריגת בעלי החיים ואכילתם היא רצח. התורה קובעת הריגת בעל חי לצורך האדם היא מותרת, הריגת האדם היא רצח והיא אסורה. יתירה מכך מצינו בדברי חז"ל שבריאת כל היקום החיות הצמחים וכל היצורים, היא לצורך האדם, ודבר זה למדו ממה שנאמר בפרשתינו "וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן-הָאָרֶץ" (בראשית ז, כג) ושואלת הגמרא (סנהדרין דף קח, א): "אם אדם חטא בהמה מה חטאה? תנא משום רבי יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו, אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת חופה למה לי, אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי".

ממשיכה התורה ומסבירה את טעם האיסור של רציחת האדם ואת ההבדל שיש בין האדם לבעלי החיים: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם", כלומר אף שיש דמיון בגוף האדם לגופם של בעלי החיים, יש יתרון באדם שאין לבעלי החיים, והוא 'צלם האלוקים' שבאדם, כלומר האדם אינו מורכב רק מחומר פיזי, גשמי. אלא יש בו גם מרכיב רוחני אלוקי, והיא נשמת האדם, וכדברי רש"י בשם המדרש על הפסוק (פרק ב פסוק ז): "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" ומפרש רש"י: "עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים", ומוסיף הספורנו שם: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, נֶפֶשׁ חִיּוּנִית מוּכֶנֶת לְקַבֵּל "צֶלֶם אֱלֹהִים".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in נח, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

נח – חטאם של דור הפלגה

Posted by toraportion ב- 20 באוקטובר 2009

בפרשתינו התורה מספרת על חטאם ועונשם של שני דורות קדומים, דור המבול ודור הפלגה, בעוד שחטאם של דור המבול מפורש בפסוק "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית פרק ו פסוק יא), ומפרש רש"י שם "ותשחת- לשון ערוה ועבודת אלילים: ותמלא הארץ חמס- גזל". חטאם של דור הפלגה אינו מפורש וכדברי המדרש רבה (פרשה לח) "מעשה דור המבול נתפרש מעשה דור הפלגה לא נתפרש". וכך מתארת התורה את מעשיהם של אותו הדור "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים… וַיּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְראשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ" (בראשית פרק יא פסוק א, ד). בהתבוננות שטחית נראה שמדובר בדור מאוחד שחי בשלום והרמוניה וכל מטרת בניית המגדל היתה לשמירת האחדות, אלא שלאחר עיון במדרש ובמפרשים נגלה שהיתה להם כוונה נסתרת, רש"י מביא בשם המדרש שבמילים "ודברים אחדים" מרומז חטאם וכונתם האמיתית, וכך כותב רש"י: "באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר על יחידו של עולם", על פי שני הפרושים האלו שמביא רש"י מטרתם היתה מרידה וכפירה במלכות הקב"ה, וכן מבואר בגמרא בסנהדרין (דף קט, א) שלמדה זאת ממה שנאמר בהמשך "וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם" שהכונה לעבודה זרה "תניא רבי נתן אומר כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו, כתיב הכא נעשה לנו שם, וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו, מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in נח, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , | 2 Comments »

בראשית – התועלת שבתפילה

Posted by toraportion ב- 15 באוקטובר 2009

ידועה היא השאלה מה הצורך להתפלל לבקש בקשות מבורא העולם, הרי כל צרכינו גלויים וידועים לפניו, ואם אנו זכאים שייטיב לנו מדוע שלא נזכה לכך גם בלי תפילותינו, ואם איננו זכאים מה תועיל תפלתינו.

התשובה לשאלה זו נתפרשה בפרשתינו, וכך נאמר: "וְכל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָֹה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבד אֶת- הָאֲדָמָה" (בראשית פרק ב פסוק ה) ומפרש רש"י: "וכל עשב השדה טרם יצמח. עדיין לא צמח. ובשלישי שכתוב ותוצא, לא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי. ולמה, כי לא המטיר. ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים", למדנו מכאן יסוד גדול שאין הקב"ה משפיע את ברכתו עלינו אלא רק ע"י תפילה, אבל אם לא נתפלל, חלילה, לא יוריד לנו את שפע ברכתו, גם בדבר שהיה ראוי שנקבל על פי מעשינו. וכדברי הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק ד פרק ה) "שענין התפילה הוא מן הסדרים שסדרה החכמה העליונה. שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו, ויבקשו פניו. וכפי התעוררותם לו, כן ימשך להם השפע. ואם לא יתעוררו, לא ימשך להם".

אלא שעדין נשאר להבין מה הסיבה לכך שאין השפע יורד אלא רק ע"י תפילה. הגמרא במסכת חולין (דף ס ע"ב) שהיא כנראה המקור לדברי רש"י שהזכרנו קודם, מוסיפה משפט נוסף שיפתח פתח להבנת הענין, וכך אומרת הגמרא: "מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים". כלומר הקב"ה מעוניין שיתפללו אליו ולכן מונע מבני האדם לקבל את צרכיהם שבכך הוא גורם להם להתפלל אליו. נמצאנו למדים שהתפילה היא לא אמצעי להשגת המטרה אלא היא היא המטרה בעצמה, והאמצעי להביא את האדם לתפילה היא למנוע ממנו לקבל את מה שראוי שיקבל. דבר דומה רואים גם בגמרא במסכת יבמות (דף סד ע"א) "א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בראשית, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , , , | 4 Comments »

בראשית – זוגיות

Posted by toraportion ב- 15 באוקטובר 2009

בפרשת השבוע, כחלק מתיאור יצירת אדם הראשון בגן עדן, מתוארת יצירת האישה. (בראשית פרק ב פסוק יח) "ויאמר ד' אלוקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". במאמר תלמודי שנון, הנותן ביטוי לטרגיות שבזוגיות, מחלקים חז"ל את צמד המילים 'עזר כנגדו' לשניים, ואומרים (יבמות דף סג ע"א), זכה עזר, לא זכה כנגדו. כאילו מתוארים כאן שני מצבים נפרדים זה מזה.

זה שלפעמים הופכת הזוגיות לגיהינום, זה ידוע לנו היטב, ואין פלא אם כבר חז"ל הכירו את המציאות הזו. אבל הצמדת הפירוש הזה לדברי התורה, מעוררת תמיהה לא קטנה. שהרי הרוח המנשבת בפרשה הזו של יצירת האישה היא אופטימית לחלוטין. הקב"ה מתבונן ביציר כפיו מבחין, כביכול, בבדידותו המציקה, ומגיע למסקנה לגאול את האדם הבודד, ולהכין עבורו בת זוג. ואכן, התורה ממשיכה ומספרת על יצירת האישה, ומצטטת את שיר האהבה של אדם הראשון (שם פסוק כג): "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת". האווירה הרומנטית בעיצומה. קשה לשמוע כאן איזשהו צליל של טרגדיה.

התורה גם מציבה את האידיליה הזו כסמל וכדוגמה לכל הזוגות האנושיים, ואומרת (שם פסוק כד): "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". בשבע הברכות הנאמרות תחת החופה, שמקורם בתלמוד (כתובות דף ח ע"א), אנחנו מאחלים לזוג הטרי הנישא זה עתה: "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". על כל פנים, לא ברור כיצד מצאו חז"ל בפסוק זה שורש למציאות הטראגית של זוגיות הרוסה וכואבת.

מאידך, עלינו להודות שיש משהו לא ברור בצמד המילים עזר כנגדו. המלה עזר יוצרת אצלנו קונוטציה חיובית של עזרה, תמיכה והדדיות, אבל המילה כנגדו, מעוררת בהחלט קונוטציות שליליות של התנגדות ולעומתיות. למה אם כן נתכוונה התורה?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בראשית, ספר בראשית | מתויג: , , , , , , , | 1 Comment »

וזאת הברכה – שמיני עצרת וסיום התורה

Posted by toraportion ב- 8 באוקטובר 2009

היום האחרון של חג הסוכות נקרא שמיני עצרת וכלשון הפסוק (במדבר פרק כט פסוק לה) "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" רש"י שם מסביר את משמעות הלשון 'עצרת' על פי דברי הגמרא בסוכה (דף נה, ב) "שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה – כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך" דהיינו בחג הסוכות יש גם לאומות העולם שייכות שהרי שבעים הפרים שהקריבו בבית המקדש בימי החג הם כנגד אומות העולם, ובאמת גם לעתיד לבוא יהיה לאומות העולם חלק בחג וכנאמר בהפטרה לחג הסוכות "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהֹוָ-ה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה פרק יד פסוק יז). ואילו היום השמיני נועד רק לעם ישראל ולכן הקריבו רק פר אחד, ומכאן מגיע השם 'עצרת' מלשון עצירה דהיינו יש כאן עצירה לפני החזרה לימי החול שאותו עם ישראל חוגג לבדו.

יום שמיני עצרת שונה משאר ימי החג בכך שהמצוות המיוחדות הנוהגות בסוכות, הישיבה בסוכה ונטילת הלולב, אינם נוהגת ביום זה, ניתן אולי להסביר זאת על פי הרעיון שהזכרנו קודם, בשאר ימי החג יש חלק לאומות העולם לכן יש צורך ליחד את עם ישראל, העם הנבחר, עמו של בורא עולם ולהבדילו משאר האומות, וזאת ע"י מצוות אלו. אבל בשמיני עצרת שהוא היום שכולו מיוחד רק לעם ישראל שאז המלך, בורא העולם שמח עם אוהביו עם ישראל, אין כבר צורך ליחד אותם בסממנים אלו.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in וזאת הברכה, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

סוכות – סוכה כביטוי לשיבה הביתה

Posted by toraportion ב- 1 באוקטובר 2009

בלוח השנה המקראי ישנם שתי מערכות של חגים. מערכת שלושת רגלים הכוללת בתוכה את פסח, שבועות, סוכות. ומערכת ימים נוראים הכוללת בתוכה את ראש השנה, יום כיפור וגם את סוכות. [המקור להשתייכות של סוכות לימים הנוראים, ראה מדרש תהלים (בובר) מזמור יז ד"ה [ה] דבר אחר. שכתב שד' המינים מסמלים את הזכייה בדין של הימים הנוראים]. נמצא, שחג הסוכות שייך לשתי קבוצות התייחסות, למערכת שלושת הרגלים ומערכת ימים נוראים.

בתורה מופיעים הסיבות לחגיגת החגים. הציווי לחוג את שלושת הרגלים מופיע לראשונה בספר שמות (כג, יד- טז) מיד בתום מתן תורה. "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר …לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם … וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"

בלשון התורה, החגים קשורים ללוח השנה החקלאי. פסח באביב, שבועות בקציר, וסוכות באסיף. ובאמת פרשני המקרא (ראה ראב"ע ורשב"ם שם, וכן במורה נבוכים חלק שלישי פרק מג) מוצאים קשר מהותי בין שמחת החקלאי למועדי ישראל. היהודי המפרנס את ביתו בתקופה בה הכלכלה התבססה על עבודת האדמה, מרומם ומקדש את הזמנים המיוחדים בהם הוא שמח בשדותיו וביבולו ומודה לאלוקים על השפע שזכה.

בנוסף לכך, מאחורי כל חג עומד לו אירוע היסטורי, בראש השנה נברא העולם. ביום כיפור אלוקים סלח על חטא העגל. בפסח, יצאו עם ישראל ממצרים. בשבועות ניתנה התורה. אך לגבי סוכות אין לנו מידע מדויק הקושר את החג עם אירוע היסטורי מיוחד. התורה בספר ויקרא (כג, מב) רומזת לאיזושהי התרחשות בעטייה אנו חוגגים. "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במעגל השנה, סוכות | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »