פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

עקב – גמול ושכר

Posted by toraportion ב- 1 באוגוסט 2009

פרשת עקב שופעת הבטחות לשכר ולגמול על שמירת המצוות. הפרשה פותחת בפסוקים:  "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דברים ז, יב-יג). התמורה היא מוחשית, התורה מבטיחה כגמול לשמירת משפטיה, ברכה בפרי הבטן ובפרי האדמה.

גם בסוף הפרשה מופיעים פסוקים מפורסמים הנקראים בתפלת ערבית ושחרית בתוך הסדר של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, יג-טו). התורה חוזרת ומבטיחה לשומרי המצות מטר בכל עת דגן ותירוש ושפע רב.

פשוטו של מקרא נותן את התחושה שהמטרה בעבודת הא-ל היא קבלת שכר גשמי. חז"ל מאוד הסתייגו מגישה זו. במשנה באבות (פרק א משנה ג) אומר לנו התנא אנטיגנוס: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם".

דברי חז"ל לכאורה נסתרים ממקראות מפורשים, ועלינו למצוא דרך ליישב את הניגוד הבולט. יש כאן גם התפתחות היסטורית. הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות מספר שלתנא אנטיגנוס היו שני תלמידים, צדוק ובייתוס. שכאשר הם שמעו מרבם את המשנה האמורה הם חששו שאין שכר ועונש, והלכו וכפרו בתורה שבעל פה. יתכן והסתירה בין המקראות לבין המשנה היא הבסיס לכפירתם של צדוק ובייתוס. הרמב"ם במקום אחר (בהלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ז) מציין, שצדוק ובייתוס היו היהודים הראשונים בהסטורייה שכפרו בתורה שבעל פה. נמצא לכאורה שהדיון שלפנינו יש לו מעמד עקרוני חשוב בביסוס האמונה בתורה שבעל פה.

ישנם כמה גישות לפתור את הסתירה, וננסה לבדוק מי מהגישות מתיישבת עם הפסוקים. האברבנאל בספרו נחלת אבות, מתרץ שהמשנה מלמדת אותנו להימנע מלחפש גמול גשמי לעבודת השם. והתורה בהבטחותיה מדברת רק על גמול רוחני בעולם הבא. פירוש זה קצת בעייתי שכן הפסוקים האמורים מבטיחים גמולים גשמיים. פרי בטן, דגן תירוש ויצהר, מטר בעתו, ועוד.

המהר"ל בספרו דרך חיים (פירושו למסכת אבות) חולק על האברבנאל ומציע שני פתרונות. ישנם כמה מדרגות בעבודת השם, המשנה עוסקת במדרגה העליונה והיא עבודת השם מאהבה ללא חיפוש שכר וגמול כדרך האוהבים שלא מחפשים תמורה לאהבתם. מוסיף המהר"ל שמדרגה זו היא ממידת החסידות. אך ישנה מדרגה נמוכה יותר, שהעובדים בה אינם מוגדרים כחסידים אך הם בכלל צדיקים גמורים והם העובדים את השם על מנת לקבל פרס. הגמרא במסכת בבא בתרא (דף י ע"ב) אומרת שהאומר סלע זה לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור. הרמב"ם (בהלכות תשובה פרק י הלכה א) גם מכיר במדרגה הנמוכה והוא כותב שהמדרגה של העובד על מנת לקבל פרס היא מתאימה בין השאר לעמי ארצות וקטנים. דברי הרמב"ם והמהר"ל, גם הם לא מתיישבים עם פשוטו של מקרא. וכי התורה שמבטיחה גמול ושכר מדברת רק לבעלי מדרגה נמוכה שאינם חסידים או לדרכו של הרמב"ם לעמי ארצות וקטנים?!

נזקק אפוא לפתרון השני של המהר"ל. הפסוקים אמנם מבטיחים שכר וגמול, אך הם אינם אומרים שזוהי מטרת עבודת הא-ל. עובד השם מקיים את המצוות מאהבת השם, ואהבתו היא המטרה של עבודתו. אלא שהקב"ה מבטיח למקיים המצוות גמול ושכר. כמו בכל מערכת יחסים שבין זוג אוהבים, האוהב והאוהבת דואגים זה לזה מבלי צפייה לתגמול. אך ודאי שיש מערכת של יחסי גומלין בין האוהבים, לא כמהות האהבה ולא כמטרה לאהבה אלא כמימוש האהבה. נמצא אפוא שהמשנה עוסקת במטרות של עבודת השם שאינם מטרות של קבלת פרס. והתורה מתארת את מימוש האהבה שבין הבורא לעם ישראל.

הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק י הלכות א-ב) : פוסק להלכה את התפישה של המהר"ל בשכר ועונש. וכך הוא כותב: "אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא…אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה…העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה…"

בהלכה ג מתאר הרמב"ם בצבעים עזים את האהבה בין המאמין לבורא, וזה לשונו: "וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה".

צדוק ובייתוס תלמידיו של אנטיגנוס נבהלו בשמעם שאין שכר ממשי ומידי בעבדות השם, בהלה שהובילה לכפירה. הם לא הבינו שיש דבר נשגב וגבוה מכל שכר וגמול. אהבה, וכדברי שלמה: "כי חולת אהבה אני".

אליעזר שטיינברגר – "נפש יהודי"

תגובה אחת to “עקב – גמול ושכר”

  1. […] להלן הקישור לפרסום המקורי: עקב- גמול ושכר […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: