פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Archive for אוגוסט, 2009

שופטים – משפט המלוכה בישראל

Posted by toraportion ב- 20 באוגוסט 2009

בפרשת שופטים מצווים ישראל על סדרי המשפט והיושר בכל מקום, "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק, לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים טז, יח-כ), הנושא העיקרי של מינוי השופטים הוא המגמה האלוקית העליונה, לעשות צדקה ומשפט, זו הסיבה שבגינה נבחר אברהם אבינו לקבל את כל הטובה, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט).

הפיסגה של המשפט הוא במינוי המלך, שהוא הסמכות העליונה, הוא האחראי העיקרי להעמיד את המשפט במדינתו ובארצו, וכך נצטוו ישראל, וגם זה בפרשה זו, למנות להם מלך מקרב אחיהם, והמלך בעצמו מצטווה לזכור תמיד את התורה, ובעיקר "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז, כ), וכל זה כאמור להרבות צדקה ומשפט. וכך כתב הרמב"ם בספר המצוות "והמצוה הקע"ג היא שצונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו. והוא אמרו יתברך שום תשים עליך מלך". א"כ מינוי המלך הוא מצוות עשה, הוא פיסגת הקיום של הרעיון העילאי, לעשות צדקה ומשפט.

ברם, עיון בספר שמואל המתעד את מינוי המלך הראשון לישראל, מצטיירת תמונה אחרת לגמרי, כך מסופר שם, "ויהי כאשר זקן שמואל, וישם את בניו שופטים על ישראל, ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי השוחד, ויטו משפט, ויתקבצו כל זקני ישראל ויבואו אל שמואל הרמתה, ויאמרו אליו אתה זקנת, ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" (שמואל א' ח, א-ד) לכאורה דרישה צודקת, מעוגנת בעובדות השטח, – בני שמואל השופטים בפועל לוקחים שוחד, נוטים אחרי בצע, וכן דרישה זו מגובה בפסוקים מפורשים בתורה. אבל למרבה הפלא, שמואל בעצמו רואה את הבקשה הזאת כבלתי ראויה, והקב"ה מסכים אתו, ובגדול. נמשיך לקרא שם, "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, ויתפלל שמואל אל ה', ויאמר ה' אל שמואל….כי לא אותך מאסו,  כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שם פסוק ו-ז).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר דברים, שופטים | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

ראה – מחיקת חובות

Posted by toraportion ב- 9 באוגוסט 2009

בפרשתינו מצווה התורה על מצוות שמיטת כספים, המשמעות של שמיטה זו היא בעצם "מחיקת חובות" כללית לחובות שנוצרו כתוצאה מהלוואה, וכך נאמר: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָ-ה" (דברים פרק טו, א-ב). שמיטה זו חלה בסוף השנה השביעית, כלומר אדם שהלוה כסף לחבירו ולפני ראש השנה של השנה השמינית עדין לא פרע הלוה את החוב, המלוה אינו יכול לתבוע את החזרת החוב במוצאי ראש השנה.

מטבע הדברים מצוה זו יכול לגרום לאדם להימנע מלהלוות כסף לחבירו, מחשש שמא לא יוחזר החוב לפני ראש השנה של השנה השמינית, כך שלא יוכל עוד לתבוע את החזרת החוב. ועל כך מצווה התורה בהמשך "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יהֹוָ-ה וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (שם פסוק ט). רואים מפסוק זה את החומרה הרבה שמיחסת התורה לאדם הנמנע מלהלוות לעני, שמלבד עצם האיסור להימנע מלהלוות בגלל שמיטת הכספים, התורה מכנה את אותו אדם "בליעל". ביטוי זה מופיע בתורה פעמים, פעם אחת כאן ופעם נוספת גם היא בפרשתינו "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דברים יג, יד). כלומר אותם אנשים המסיטים לעבוד עבודה זרה נקראים "בליעל". הגמרא במסכת סנהדרין (דף קיא עמוד ב) מסבירה כך את משמעות הביטוי "בליעל": "בני בליעל – בנים שפרקו עול שמים מצואריהם", כלומר "בליעל" מורכב משני מילים – בלי עול.

מזה שביטוי זה מופיע רק בשני מקומות אלו מסתבר שיש איזה מכנה משותף בין שני החטאים, ומהו אפוא המכנה המשותף. הגמרא במסכת בבא בתרא (דף י עמוד א) מקשרת בין שני פרשיות אלו כך: "רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה – כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא: (דברים ט"ו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם: (דברים י"ג) יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים, אף כאן עבודת כוכבים". דבר זה מעורר תמיהה ומצריך ביאור שהרי עבודה זרה היא אחת העברות החמורות ביותר בתורה ויש בה כפירה בבורא העולם, וא"כ איך שיך ליחס חטא זה גם לאותו אדם החס על ממונו ואינו רוצה להלוות לעני, מחשש שלא יקבל את כספו בחזרה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר דברים, ראה | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

עקב – גמול ושכר

Posted by toraportion ב- 1 באוגוסט 2009

פרשת עקב שופעת הבטחות לשכר ולגמול על שמירת המצוות. הפרשה פותחת בפסוקים:  "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דברים ז, יב-יג). התמורה היא מוחשית, התורה מבטיחה כגמול לשמירת משפטיה, ברכה בפרי הבטן ובפרי האדמה.

גם בסוף הפרשה מופיעים פסוקים מפורסמים הנקראים בתפלת ערבית ושחרית בתוך הסדר של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, יג-טו). התורה חוזרת ומבטיחה לשומרי המצות מטר בכל עת דגן ותירוש ושפע רב.

פשוטו של מקרא נותן את התחושה שהמטרה בעבודת הא-ל היא קבלת שכר גשמי. חז"ל מאוד הסתייגו מגישה זו. במשנה באבות (פרק א משנה ג) אומר לנו התנא אנטיגנוס: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם".

דברי חז"ל לכאורה נסתרים ממקראות מפורשים, ועלינו למצוא דרך ליישב את הניגוד הבולט. יש כאן גם התפתחות היסטורית. הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות מספר שלתנא אנטיגנוס היו שני תלמידים, צדוק ובייתוס. שכאשר הם שמעו מרבם את המשנה האמורה הם חששו שאין שכר ועונש, והלכו וכפרו בתורה שבעל פה. יתכן והסתירה בין המקראות לבין המשנה היא הבסיס לכפירתם של צדוק ובייתוס. הרמב"ם במקום אחר (בהלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה ז) מציין, שצדוק ובייתוס היו היהודים הראשונים בהסטורייה שכפרו בתורה שבעל פה. נמצא לכאורה שהדיון שלפנינו יש לו מעמד עקרוני חשוב בביסוס האמונה בתורה שבעל פה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר דברים, עקב | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »