פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

פינחס-המופע הראשון של התבוללות

Posted by toraportion ב- 9 ביולי 2009

פרשת פינחס פותחת בגמול שזוכה לו פינחס על מעשיו המופיעים בפרשה הקודמת, פרשת בלק. התורה שם מספרת: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה, א). בשיאו של המעשה, זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון מגלה עריות עם מדיינית בפרהסיא. ופינחס, קבל עם ועדה, ניגש ודוקר אותו למוות. וכגמול על מעשיו זוכה פינחס בתואר כהן משוח.

בפרשתינו התורה כותבת: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם פסוק יא –יג).

שום מערכת חוקים לא אמורה לעודד לקיחת חוק לידים. ועליה אף למנוע ענישה שמתבצעת על ידי אדם פרטי, זאת גם במקרה והאדם הפרטי המעניש צודק. הדבר יכול לפורר את הסדר החברתי. מדוע אפוא התורה משבחת את פינחס על מעשהו?

עוד תמיהה מתעוררת. כלל הוא בתורה שכל גמול מגיע בצורה של "מדה כנגד מדה" כאשר יש קשר ישיר בין המעשה לבין השכר, או לחלופין העונש. מדוע אם כן פינחס מקבל תמורת מעשהו זכות להיות כהן, וכי הכהונה היא התמורה ההולמת את מעשה הקנאות!?

כנראה שהחטא של עם ישראל בכלל ושל זמרי בן סלוא בפרט אינו רק חטא של גילוי עריות, וישנו רובד עמוק יותר שעלינו לגלותו. הרא"ש בפירושו על התורה (במדבר כה, א) על הפסוק "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" מצטט מדרש המבאר את חומרת העבירה. וזה לשון המדרש תנחומא (פרשת בלק סימן טז ד"ה ילמדנו רבינו): "ילמדנו רבינו בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, כך שנו רבותינו בזכות ד' דברים שלא שנו את שמותם, ולא שנו את לשונם, ולא גלו מסתרים שלהם, ולא נפרצו בעריות…ולא פרצו בעריות שכך כתיב (שיר השירים ד) גן נעול אחותי כלה אלו הזכרים גל נעול מעין חתום אלו הבתולות… וכל אותן מ' שנה שהיו במדבר לא סרחו בעבירה עד שבאו לשטים".

המדרש עוסק בשאלה, איך עם עבדים הצליח לשמר את תרבותו במשך ארבע מאות שנות גלות מצרים. והמדרש מספק לנו ארבעה תנאים למניעת התבוללות. א. שמירת השמות המקוריים, ב. שמירת השפה, ג. יכולת לשמור סודות, ד. שמירה על קדושת הצניעות. נעסוק בתנאי הרביעי השייך לפרשת פינחס וזמרי. והוא, המניעות מקשרי אישות עם נוכרים. קבוצת מיעוט הרוצה לשמר את עצמה בתוך חברת הרוב, חייבת לגדור את עצמה מיחסי אישות בינה לבין חברת הרוב. פתיחות בנושא זה, תגרום לקבוצת המיעוט להתבולל ולהיכחד.

גם הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכות ו-ז) מציין כי האיסור לקיום יחסי אישות עם נוכרים אינו קשור לאיסורי עריות. וזה לשונו: "עון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו. שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אע"פ שהוא ממזר. והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. : ודבר זה גורם להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו".

כבר בשלב זה בידינו לפתור את התמיהה הראשונה, מדוע התורה משבחת את לקיחת החוק לידים על ידי פינחס. אמנם, מערכת חוקים לא אמורה לעודד לקיחת החוק לידים. אך ישנו מקרה בו כל מערכת חוקים תתיר לפרט לפעול באופן עצמאי. וזה במקרה בו חייו של אזרח עומדים לו מנגד ועליו להגן על עצמו. אף ספר חוקים לא יורה לאזרח להיהרג מבלי זכות הגנה. פינחס ראה במעשהו של זימרי דבר הקרוב להתאבדות לאומית. עם קטן שלא נזהר מקשרי אישות עם חברת הרוב גוזר על עצמו כליה. את זה פינחס ניסה למנוע. ולכן מעשיו זוכים לשבח.

ועתה נעבור לתמיהה השנייה, מדוע התמורה והגמול למעשיו הוא בקבלת זכות להיות כהן משוח.

המהר"ל בספרו נצח ישראל עומד על שאלה מעניינת, עם ישראל חוזר מגלות בבל אחרי שבעים שנה ומקים מחדש את המקדש. אבל בבית שני אין את ארון הברית, ובלי ארון הברית לכאורה למקדש אין קדושה. מדוע אפוא בית  שני היה קדוש?

עונה המהר"ל, שבבית שני הקדושה נבעה מהעובדה שהיה בו "כהן אחד, מזבח אחד, ומקדש אחד". כלומר, העובדה שכל העם היהודי היה מכוון לנקודה אחת שהיא המקדש, בו היה מזבח אחד וכהן אחד, עובדה זו פעלה ויצרה את קדושת המקדש. ומסביר המהר"ל המציאות שיש כהן אחד מקדש אחד ומזבח אחד גרמה לעם היהודי להאמין באל אחד. חברה שיש בה ריבוי אלים היא חברה מפולגת ושסועה, לכל קבוצה יש את עולם המושגים שלה ומערכת ערכים שונה, אין מצע רעיוני משותף לאותה חברה. הדת היהודית היא הדת המונטאיסטית הראשונה. העובדה שהיהודים כולם עבדו אל אחד, גרמה שלכולם הייתה חשיבה מאוחדת, ולכידות רעיונית. היהודים התרגלו לחשוב במונחים אחידים. כי האמונה באל אחד מרגילה את המאמין לראות בכל הטבע מכלול אחיד, ולהבין שיש גורם אחד שעומד מאחורי הדברים. חברה שחושבת כך, מצליחה לשרוד גלות של אלפים שנה בפיזור של למעלה ממאה תפוצות ולבסוף לחזור למולדתה.

הכהונה מהווה נקודה שאליה מכוון העם את עיניו וסביבה הוא מתלכד. לכן פינחס שבמעשה קנאותו ניסה להתמודד עם תופעת ההתבוללות הראשונה במקרא, זוכה למעמד של כהן. ויש בזה "מדה כנגד מדה" כי בעמדתו ככהן פינחס מאחד ומלכד את החברה היהודית.

אליעזר שטיינברגר– "נפש יהודי"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: