פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Archive for יולי, 2009

ואתחנן – שמע ישראל, רבי עקיבא ותשעה באב

Posted by toraportion ב- 27 ביולי 2009

תקנה קדומה בישראל קובעת, שיהיה סדר של קריאה בתורה בציבור, מדי שבת, כך שיסיימו את התורה בתקופת זמן ידועה. המנהג הבבלי העתיק, שפשט בכל קהילות ישראל, הוא לסיים את כל התורה מדי שנה. לצורך זה חלקו את התורה לחמישים וארבע פרשיות, הנקראות, בדרך כלל, פרשה מדי שבת, כשפרשת בראשית נקראת בשבת שאחרי חג הסוכות, והפרשה האחרונה, וזאת הברכה, נקראת בשמחת תורה, הוא היום השמיני של חג הסוכות.

כיון שמספר השבתות בשנה אינו קבוע, אנו נאלצים לפעמים לחבר שתי פרשות, ולקרוא אותן בשבת אחת. דבר זה יוצר אפשרויות שונות כיצד לסדר את הקריאה. השנה חברנו את פרשיות מטות מסעי, וזאת כדי לקיים מנהג המוזכר ברמב"ם (הלכות תפילה פרק יג הלכה ב), לקרוא פרשת ואתחנן בשבת שאחרי תשעה באב.

לא נתבאר בדברי הרמב"ם, מהו הקשר בין פרשת ואתחנן לתשעה באב, ומדוע יצר המנהג חיבור בין השניים. דבר זה פותח פתח להשערות שונות, כשקשה, כמובן, לקבוע דבר ברור בענין, אבל אין זה מונע מאיתנו להציג השערה, הנראית לנו סבירה, ויש בה כדי לתת לנו תפיסה של עומק במעבר בין האבל העמוק של תשעה באב, בחזרה אל השגרה של כל ימות השנה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במעגל השנה, ואתחנן, ט' באב, ימי בין המיצרים, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

ואתחנן – נבון או חכם?

Posted by toraportion ב- 26 ביולי 2009

בפרשתנו, משה רבינו מבאר לעם ישראל את היתרון בהליכה בדרך התורה, ובתוך הדברים הוא אומר "ושמרתם ועשיתם, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד,ו). גם בפרשה הקודמת כשאשר משה רבינו מחפש אנשים לחלק איתם את עול שיפוט עם ישראל, כתוב "הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם"(שם א,יג). בשני הפסוקים האלה, "חכם" קודם ל"נבון".

אלא שבפרשת מקץ, כשיוסף מיעץ לפרעה איך להתכונן לקראת קיום חלומו, הוא מתבטא "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים" (בראשית מא, לג) , וגם בהמשך פרעה מתבטא "ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך" (שם מא, לט). שם המילה "נבון" מוזכרת פעמיים לפני "חכם"?

והנה אצל יוסף עולה תמיהה נוספת. הרי כשיוסף הוצג לפני פרעה, פרעה אומר לו ששמע ש"תשמע חלום לפתור אותו" (שם מא, טו), ויוסף עונה "האלקים יענה את שלום פרעה" (שם מא, טז) זה לא שאני חכם, אני פשוט מקבל את הפתרון מהאלקים. ואם כן, תגובתו של פרעה, כשיוסף פתר את חלומו לשביעות רצונו, היא מפתיעה. הוא היה יכול להסיק שיוסף הוא איש 'קדוש' או 'צדיק', מכך שהוא מקבל מסרים שמימיים, אבל בשום פנים ואופן לא שהוא חכם. אם מדען חשוב ערך מחקר חדש שהוביל לפריצת דרך במקצועו, ויבחר באחד מתלמידיו להציג אותו בפני קהל המדעים, האם ירעיפו על התלמיד שבחים, בזה שהוא חכם? ואם כן, מדוע פרעה מסיק ש"אין נבון וחכם כמוך"?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ואתחנן, ספר דברים | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

דברים – מבכי לתקוה

Posted by toraportion ב- 23 ביולי 2009

השבת שלפני תשעה באב נקראת שבת חזון על שם ההפטרה שקוראים בבית הכנסת בשבת זו המתחילה במילים "חזון ישעיה בין אמוץ" (ישעיה פרק א), העוסקת כולה בחורבן ירושלים. באופן קבוע פרשת השבוע של שבת זו היא פרשת דברים, בפרשה זו משה רבינו סוקר את האירועים שעברו על עם ישראל בארבעים שנות הנדודים במדבר

בתוך רצף האירועים הנזכרים בפרשת דברים, בתוך הדיבורים שמשה רבינו מדבר אל כל ישראל, נמצאת הפרשה העצובה ביותר בתולדותינו, פרשת המרגלים, משה שולח שנים עשר אנשים, הנכבדים ביותר בעם לתור את הארץ, לברר "את הדרך אשר נעלה בה, ואת הערים אשר נבוא אליהן" (דברים א, כב).  הם שבים ומערערים את האמונה של העם בה', וגורמים עיכוב בכניסה לארץ של ארבעים שנה, והגרוע מכל, הם יוצרים מצב חדש, בו הארץ המובטחת כבר לא כל כך בטוחה, הם נטעו את השרשים לגלויות העתידות,כך לימדו חכמינו ז"ל (סנהדרין דף קד עמוד ב): "בכה תבכה בלילה", שתי בכיות הללו למה? אמר רבה אמר רבי יוחנן: אחד על מקדש ראשון, ואחד על מקדש שני. בלילה – על עסקי לילה, שנאמר (במדבר יד, א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו  הלילה ליל תשעה באב היה, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם – ואני אקבע לכם בכיה לדורות".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in דברים, ספר דברים | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

פרשת מסעי-קדושת החיים

Posted by toraportion ב- 16 ביולי 2009

פרשתנו עוסקת בדינו של אדם הרוצח בשוגג, וכך נאמר "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶש" (במדבר פרק לה פסוק כה).

כלומר בכדי שלא ייהרג ביד גואל הדם, חייב הוא לברוח לעיר מקלט, ולהישאר שם עד מות הכהן הגדול. דין מורכב ושונה מיתר עונשי התורה. אין לו חיוב מיתה ודאי, בית הדין אינם מצווים להרגו, אך מצד שני אם גואל הדם מקדימו בטרם יברח לעיר מקלט, הרי שהרוצח נתון בידיו. בנוסף לכך, הגלות ומשך זמן השהייה בעיר מקלט אינו לזמן קצוב, אלא אורך הזמן נתון בספק. הכהן הגדול עלול למות באופן מיידי, ועלולה לקרות רק כעבור שנים מרובות.

גזר דין מורכב ושונה כל כך מיתר משפטי התורה מחייב העמקה מדוע אכן כך הם פני הדברים?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in מסעי, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

פרשת מטות-כוחו של דיבור

Posted by toraportion ב- 16 ביולי 2009

בפרשתנו אנו נתקלים שלוש פעמים בכוחו של הדיבור, בשלוש פרשות שונות. נתחיל מפרשת נדרים בה נפתחת הפרשה:

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר פרק ל פסוקים ב-ג).

בקריאת הפסוקים מתעוררים כמה תמיהות. מה ההבדל בין שבועה לבין נדר? ומדוע הפרשה נפתחת בביטוי "זה הדבר אשר צוה ה'" ?

הגמ' בנדרים (דף ב, ב) עונה על השאלה הראשונה ועומדת על ההבדל שבין נדר לשבועה. נדר הוא אמירה בה אדם יכול לאסור על עצמו חפץ מסוים ולומר כיכר לחם זה אסור עלי כטריפה. לעומת זאת בשבועה האדם לא מחיל איסור על חפץ, אלא מחיל איסור על עצמו. כלומר, אני לא אעשה כך וכך. ומכאן נגזרת ההלכה שאי אפשר להחיל נדר על פעולה אלא רק על חפץ, כלומר, האמירה אני נודר לא לחצות כביש אלא במעבר חצייה אינה תופסת כנדר, ורק שבועה תאסור פעולה זו. ומאידך, שבועה לא חלה על חפץ אלא רק אוסרת פעולה ולכן לדוגמא, האמירה אני נשבע שמשקה קל עבורי נחשב כרעל לא חלה כשבועה. רק באמצעות נדר אפשר להחיל איסור על חפץ. בשפה למדנית:  נדר הוא איסור חפצא [איסור על החפץ] ושבועה איסור גברא [איסור על האדם].

המשמעות הפילוסופית של נדר היא היכולת של האדם לשנות את המבנה המטאפיזי של חפץ. להפוך חפץ שמותר לשימוש, לדבר האסור.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in מטות, ספר במדבר | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

במעגל השנה – דגל מחנה ראובן וימי בין המצרים

Posted by toraportion ב- 10 ביולי 2009

שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, היו מבחינה היסטורית ימים של חוסר מזל ואסונות לעם היהודי. בתקופה זו, חרבו שני בתי המקדש, בין כל שאר הטרגדיות האחרות.

תקופת זו נקראת – "בין הַמְצָרִים", על פי הפסוק במגילת איכה (פרק א פסוק ג): "כל רודפיה הִשיגוּהֶ בין המצרים".

בשבתות של 'שלושת השבועות', נלקחות ההפטרות הנקראות בבית הכנסת, מתוך ספרי ישעיהו וירמיהו, העוסקים בחורבן המקדש ובגלות העם היהודי. בתקופת בין המצרים, נוהגים במנהגי אבלות שונים וממעטים בשמחה ובחגיגות.

מובא בכתבי האר"י הקדוש כי כשם ששנים עשר השבטים, התחלקו ביציאת מצרים דרך קבלת התורה בהר סיני לארבעה דגלים, וחנו "איש על מחנהו ואיש על דגלו"(במדבר א, נב), כך גם חודשי השנה מתחלקים לארבעה חלקים, המקבילים לארבעת דגלי השבטים.

החודש מואר באורו של השבט אליו משתייך החודש כולו, ובעיקרו אורו של השבט הנושא את דגלו על שלושת השבטים ושלושת החודשים, בניסן, אייר, סיון, הוא הדגל הראשון לדגלים, ונושא – שבט יהודה, המלכות, ודגל מחנה יהודה הנוסע ראשונה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במעגל השנה, ט' באב, יז' בתמוז, ימי בין המיצרים | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

פינחס-המופע הראשון של התבוללות

Posted by toraportion ב- 9 ביולי 2009

פרשת פינחס פותחת בגמול שזוכה לו פינחס על מעשיו המופיעים בפרשה הקודמת, פרשת בלק. התורה שם מספרת: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה, א). בשיאו של המעשה, זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון מגלה עריות עם מדיינית בפרהסיא. ופינחס, קבל עם ועדה, ניגש ודוקר אותו למוות. וכגמול על מעשיו זוכה פינחס בתואר כהן משוח.

בפרשתינו התורה כותבת: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם פסוק יא –יג).

שום מערכת חוקים לא אמורה לעודד לקיחת חוק לידים. ועליה אף למנוע ענישה שמתבצעת על ידי אדם פרטי, זאת גם במקרה והאדם הפרטי המעניש צודק. הדבר יכול לפורר את הסדר החברתי. מדוע אפוא התורה משבחת את פינחס על מעשהו?

עוד תמיהה מתעוררת. כלל הוא בתורה שכל גמול מגיע בצורה של "מדה כנגד מדה" כאשר יש קשר ישיר בין המעשה לבין השכר, או לחלופין העונש. מדוע אם כן פינחס מקבל תמורת מעשהו זכות להיות כהן, וכי הכהונה היא התמורה ההולמת את מעשה הקנאות!?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in ספר במדבר, פינחס | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

בלק – הרצון והחוקים

Posted by toraportion ב- 2 ביולי 2009

אישיותו של בלעם, נביא הגויים המופיע בפרשתנו, היא ייחודית בכל קנה מידה. גם בעולם המקרא אין אנו מוצאים דמות שכזאת. מחד, הוא נביא ויודע דעת עליון. נבואותיו, המופיעות בפרשה, מלאות שגב על מעלותיו וייחודיותו של עם ישראל, וכוללות מבט ארוך טווח אל אחרית הימים ואל הגאולה השלימה. הוא גם אדם דתי, ואולי אפשר לראות בו חרדי. "ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק, אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב, לא אוכל לעבור את פי ד' אלוקי לעשות קטנה או גדולה" (במדבר כב, יח). לאורך כל הפרשה הוא דבק בעמדתו זאת. ציווי ד' הוא בשבילו חומה איתנה, בלתי עבירה. וזה לכאורה פשוט. הן נביא הוא, ורואה מחזות אלוקיים, ואיך יעבור על דבר קונו?

אבל המגמה שהוא מנסה להוביל, בעקשנות לא קלה, היא אבסורדית. הוא מודע בוודאי לרצונו של הא-ל, ומבין שעם ישראל יצא ממצרים בהתערבות אלוקית עליונה, ולא יתכן שהקב"ה יחפוץ בקללתו. ואעפ"כ, כשהמטרה מסומנת לפניו, הוא צועד צעד אחר צעד לקראתה, עם תחושה ברורה שיש למהלך שלו סיכוי. לפעול ע"י כוחו הנבואי נגד הרצון והמטרה האלוקיים? האם זה סביר? האם זה תבוני? האם זה מסתדר ביחד עם 'יודע דעת עליון'?

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בלק, ספר במדבר | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »