הנושא המרכזי שפרשתינו עוסקת בו הוא חטא המרגלים, חטאם של נשיאי בני ישראל שנשלחו לתור את הארץ, לעמוד על טיב ארץ כנען במטרה לתכנן כראוי את כיבושה, וכדברי הכתוב (במדבר פרק יג פסוק ב): "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם".
אחרי שהות של ארבעים יום בארץ, שבו אל משה, אל אהרן ואל העם ופירטו את מה שראו עיניהם וכך אמרו: "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" (שם כז-כח).
מפרשי התורה הסבירו שחטאם לא היה בעצם מסירת הדברים שהרי לשם כך נשלחו, אלא שחטאו במסקנה שהסיקו מתוך מה שראו: "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ: וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת" (שם לא-לב).
מסקנה זו בעצם נוגדת את הציווי האלוקי של הכניסה לארץ, הרב שמשון רפאל הירש מסביר מה גרם להם להגיע למסקנה מוטעת זו, לשם כך הוא מקשר את סוף הפרשה לתחילתה, בפרשת ציצית נאמר (במדבר פרק טו פסוק לח): "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָ-ה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"
וכך כותב הרש"ר הירש "כלום אין זו אזהרה להתרחק מאותו חטא שהתרים את הארץ נכשלו בה? הם תרו את הארץ רק "אחרי לבבם"- לצורך סיפוק משאלותיהם, והם חקרו את הארץ רק "אחרי עיניהם" … על פי ראות עינם החושית, היאך להשיג את סיפוק המשאלות שלהם, ועל פי זה הסיקו מסקנות. אולם הם שכחו שעליהם ללכת "אחרי ה' " – ולא "אחרי ללבם" … והואיל והיו תרים אחרי לבבם ואחרי עיניהם, כבר נשתכח מליבם שה' מכוון את מעשיהם ומנהיג את גורלם".
כלומר משמעותה של אזהרה זו היא למנוע את אדם מלתפוס את המציאות רק ע"פ ראית הלב והעינים שהם מסמלים את תאוות האדם ורצונותיו, וכדברי רש"י שם "העין רואה והלב חומד…", על האדם לעבד את רצונותיו וחושיו ולהעמידם במבחן שכלו ומצפונו ובהכרה במציאות שאינה בהכרח חושית, ולשפוט את מה שרואה על פי השכל המכיר שיש כח אלוקי שברא, יצר ונתן משמעות לעולם הסובב אותנו.
זוהי הרמיזה של הציצית ושל פתיל התכלת, וכדברי הגמרא במסכת מנחות (דף מג עמוד ב): "תניא, היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד". לובש הציצית המתבונן בפתיל התכלת השזור בה, יגיע במבטו, אם יעמיק, עד כסא הכבוד, עד המציאות שלמעלה מן המציאות, והיא תיתן לו את הכוון הנכון אליו יש לכוון את העין ואת הלב.
יהודה מנת – "נפש יהודי"
ã ã ã ã ã
הרב שמשון רפאל הירש
רבי שמשון רפאל הירש הידוע בכינויו הרש"ר הירש נולד בהמבורג תקס"ח (1808) נפטר תרמ"ג (1884). מגדולי רבני גרמניה, לוחם עז ברפורמה בהשכלה ובהתבוללות שפשטה בתקופתו בקרב יהדות גרמניה. בספריו הרבים [שנכתבו בשפה הגרמנית] הוא מבאר את עקרונות היהדות המסורתית והשקפת עולמה בצורה יסודית מעמיקה, בגוון ובשפה מודרנית, המתאימה לאנשי תקופתו האמונים על ערכי ההשכלה הברלינאית. בספריו הוא מתעמת עם רעיונות ההשכלה והרפורמה. במוסד החינוכי שהקים ייסד את שיטת "תורה עם דרך ארץ" המשלבת בין השכלה מודרנית, ושמירת קפדנית על ערכי היהדות ומצוותיה. הרש"ר בעצמו היה בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת בון. ספריו המפורסמים הם: "חורב" – פירוש רלוונטי מקיף על טעמי המצוות. אגרות צפון – הפונה אל הצעיר היהודי בגרמניה, ופירושו הרחב והמקורי על התורה.
פרשת השבוע 