פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

נשא – השלום והשלמות

Posted by toraportion ב- 28 במאי 2009

פרשתינו עוסקת בנושאים רבים והם: שילוח הטמאים מחוץ למחנה, דין גזל הגר, דיני סוטה, פרשת נזיר, ברכת הכהנים ונדבת הנשיאים. אף שבתחילה נראה שאין קשר בין ענין אחד למשנהו, אחר שנלמד את פירושו של הרלב"ג נגלה שיש מכנה משותף לכל ענינים אלו.

בתחילת הפרשה מקשר הרלב"ג את מצות שילוח הטמאים מחוץ למחנה (פרק ה פסוק א-ד) עם סדר המחנות שהוזכר בפרשה הקודמת וכך כתב: "אחר סדר ענין המחנה במה שיישר אל השלמות והטוב, זכר מה שיסיר ממנו הרע והפסד הסדר" כלומר שבשילוח הטמאים יהיה המחנה קדוש וראוי שתשרה בו שכינה. ולגבי דינו של מי שגוזל גר שאין לו יורשים (פרק ה פסוק ה-י) כותב הרלב"ג: "וידמה שזכר בזה המקום זאת הפרשה להסיר הרע מהמחנה אשר יביא מריבה וקטטה. והוא שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין ולא יסמוך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים".

על פרשת סוטה (פרק ה פסוק יא-לא) המדברת על בעל החושד באשתו שזינתה כותב הרלב"ג שמטרתה להסיר הקטטה מהבית. ובהמשך מסביר את סדר כתיבת הפרשיות "והנה שלום בית קודם לשלום העם, לפי מה שנתבאר בפילוספיא המדינית. ואולם התחילה התורה מהשלום היותר נכבד, המאוחר בסדר וסיימה בקודם בסדר".

לענין פרשת נזיר (פרק ו פסוק א-כא) המדברת על אדם שמקבל על עצמו לפרוש מן היין כותב "והנה סמך זאת הפרשה לפרשת סוטה … לפי שזאת הפרשה הוא להשקיט הריב וההפסד מהאדם בעצמו, מצד תשוקתו הגופנית אשר יביאהו לחטא. והשקטת זה הריב הוא ממה שיקדם בסדר בענין שלום הבית ושלום המדינה, ולזה שמתהו התורה אחרון בסדר. וענין זאת הפרשה הוא לרפואת מי שיצרו גובר עליו, כי הוא צריך שיזיר עצמו מן היין. כי היין הוא סיבה חזקה להגביר היצר הרע ולהמשך ממנו ההפסד במדות ובעיון". כלומר פרשה זו באה להדריך את האדם כיצד לשמור השלום והשלמות של עצמו.

הענין הבא המוזכר בפרשה היא ברכת כהנים (פרק ו פסוק כב-כז) וכך כותב הרלב"ג "זכר אחר כך זאת הפרשה והיא ברכת כהנים, שהיא מעירה הערה נפלאה על ענין השלמות והשלום האמיתי" ועל מה שברכת הכהנים נאמרת בנשיאות כפים כתב "והנה ההערה בנשיאות כפים הוא להעיר שאם נשא לבבנו אל השם להשכיל ולדעת אותו כפי היכולת – נתיישר לזאת הברכה". כלומר ברכת הכהנים מכוונת על תיקון נפשו של האדם ברכישת החכמה והשגת האלוקות, וכך מבאר את הפסוקים:"יברכך ה' וישמרך – הנה ענין הברכה היא תוספת בטוב, והשמירה הוא התמדת הטוב. והנה הרצון בו, לפי שאחשוב, שבעת החיים תבוא לנו הברכה מאת השם יתעלה בהשלמת הנפש המשכלת. ומהשפע השופע לה מה' יתעלה תשיג המושכלות" כלומר שהאדם יוסיף חכמה וישיג את האלוקות ובזה מתקן את נפשו. "יאר ה' פניו אליך ויחנך – ר"ל שזאת הברכה שזכרנו הוא מהשם יתעלה… אם לא נעזר בזה בשפע מהשם יתעלה באמצעות השכל הפועל" דהיינו שצריך עזרה מהשם להוציא את החכמה שאדם השיג מהכח אל הפועל. "ישא השם פניו אליך – ר"ל כי כשתהיה במקומות הסכנה והטעות בעיון, הנה יגיע מחסד השם יתעלה שיביא אליך השפע האלקי באמצעות "פניו" והם המלאכים". "וישם לך שלום – בדעות". הרי שהרלב"ג למד שברכת הכהנים מתיחסת לשלמות הרוחנית של האדם.

בענין הקורבנות שהביאו הנשיאים ביום הקמת המשכן (פרק ז פסוק א-פח), עומד הרלב"ג על כך שכל הנשיאים הביאו את אותו נדבה וכתב "כי כן ראוי בדרך שלא יתפאר האחד על חבירו" ומה שפירטה התורה את נידבתו של כל נשיא אע"פ שכולם היו שוים כתב "והנה האריך בזכירת זה הקרבן בכל נשיא ונשיא להורות שכלם היו שוים בזה, שכל אחד מהן התעורר מעצמו לזאת הנדבה". ובענין סדר הבאת הקרבנות כתב "ולזה התחיל בנחשון בין עמינדב שהיה נשיא היותר נכבד להקריב קרבנו ואחריו נמשך הענין לפי המצב (כסדר שהיו נוסעים), כדי שלא תיפול קנאה בניהם בזה … והיה נופלת קטטה ביניהם מי הוא היותר נכבד שבשבטים ההם. ואולם כשנמשך הענין לפי מצבם סר המחלוקת והקנאה", הרי שגם בנדבת הנשיאים יש לימוד בענין מעלת וחשיבות השלום.

נמצאנו למדים שכל הפרשה מתחילתה ועד סופה עוסקת בענין השלום והשלמות, וכמה מתאים לקרוא פרשה זו סמוך לחג מתן תורה, כדברי הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה "גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי פרק ג פסוק יז) "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

ã ã ã ã ã

הרלב"ג

רבי לוי בן גרשום, נולד בשנת ה"א מ"ח [1288] בפרובנס שבדרום צרפת, ונפטר כנראה בשנת ק"ד [1344]. גם אביו וזקנו היו תלמידי חכמים. הוא חיבר חיבורים חשובים בתחומים רבים: תנ"ך, פילוסופיה, מתמטיקה ואסטרונומיה. גם חידש מכשירים חשובים: את "המקל" ואת "מגלה עמוקות"(Camera obscura) . מחקריו בחכמות אלה קדמו לגדולי חכמי אומות העולם כגון: Tycho de brahe, Copernikus. אבל, גדלות הרלב"ג בתורה היא חשובה לנו ביותר, כבר העיד עליו הריב"ש זצ"ל שהוא היה מגדולי חכמי התלמוד. לביאורו למקרא מבנה מיוחד: כל ענין הוא חטיבה נפרדת, אותה הוא מפרש קודם כל מילולית, אח"כ בביאור ארוך בו חלקי הפסוק משולבים כחלק בלתי נפרד מהרצאת הדברים, ואח"כ מוסיף את ה'תועלות' העוסקות בדיעות, במוסר ובהלכה, כל מקום על-פי הראוי לו. הוא מאריך בפרטים ההלכתיים ואף מוכיח שדברי חז"ל רמוזים בתורה, וכן עוסק בטעמי המצוות. דבריו נידונו ברבים מן המפרשים שחיו אחריו. ביאורו לתורה נדפס לראשונה במנטואה רל"ו [1476], והיה בין הספרים העבריים הראשונים שנדפסו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: