בהר-בחוקותי – שנת היובל-הכוח להתחיל מחדש

בתחילת פרשת בהר מופיע הציווי לקיום שנת היובל. שנת היובל היא שנת החמישים במחזור השמיטות, כאשר כל שנה שביעית היא שנת השמיטה, ולאחר שבע שמיטות מיד בתום שנת הארבעים ותשע מתחילה שנת היובל.

במקרא מוזכרות שלש מצוות הנוהגות ביובל: א. השבת השדות למוכרים. כלומר, כל שדה שנמכרה בתוך החמישים שנה חוזרת לבעלים הראשונים. ב. שחרור עבדים. ג. שמיטת קרקעות. את מועד שחרור העבדים מציינים באמצעות תקיעת שופר במוצאי יום כיפור. וכך כתוב בפסוק: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ" (ויקרא כה, י-יא).

הפסוקים לא מספקים לנו הסבר לפשר השם "יובל". הפרשנים מסבירים בכמה דרכים. רש"י לומד שהשם יובל נגזר מתקיעת השופר המציינת את שחרור העבדים, כמו שכתוב משכו בקרן היובל (יהושע ו, ה) וכך הוא כותב: "יובל הוא – שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה. ומה שמה, יובל שמה, על שם תקיעת שופר" ההסבר של רש"י תמוה. מדוע שם השנה נגזר מפעולת תקיעת השופר. מה כה מרכזי בתקיעה זו שהדבר נבחר למאפיין מרכזי עד כדי קריאת שם.

הרמב"ן חולק על רש"י. הוא טוען לרש"י שלדבריו לא יובן המשך הפסוק "יובל היא תהיה לכם" וכי נתרגם תקיעה תהיה לכם! וזה לשון הרמב"ן: "יובל היא – שנה זו נבדלת משאר השנים בנקיבת שם לבדה, ומה שמה יובל שמה על שם תקיעת שופר, לשון רש"י. וכן דעת המפרשים, מלשון בקרן היובל (יהושע ו, ה), שופרות היובלים (שם ו, ד). ואינו מחוור לי, בעבור "תהיה לכם", כי מה טעם שיאמר בשנה "תקיעה היא תהיה לכם ושבתם".

הרמב"ן מסביר שהשם יובל שורשו מהמילה "להוביל" זאת משום שבשנת היובל כל הדברים מובלים חזרה לאדונם הראשון. הקרקעות לבעליהם המקורי והעבדים משתחררים. וכך כותב הרמב"ן: "ואמר יובל היא, שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו יובילוהו רגליו מרחוק לגור… ויהיה פירוש "יובל היא תהיה לכם" הבאה היא ותהיה כן לכולכם כי תבאו ותשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו". בסוף דבריו הרמב"ן מוסיף פירוש למושג "יובל" על דרך הקבלה: "ועל דרך האמת, "דרור" מלשון דור הולך ודור בא (קהלת א ד), וכן "יובל" שישוב אל היובל אשר שם שרשיו, והיא תהיה לכם".

כדרכו, כאשר הרמב"ן מצטט דברי קבלה הוא מקצר. הרבינו בחיי מוסיף קצת הסבר. המילה דרור פירושה דור הולך ודור בא. הדבר בא לציין שבשנת היובל כל הדורות חוזרים לנקודת ההתחלה. כביכול העולם מתאפס. כך גם המילה "יובל" מקבלת משמעות יותר עמוקה. ביובל מובילים את כל הבריאה לשורשה אל נקודת ההתחלה של בראשית. לכן הקרקעות חוזרים למוכר. העבדים משתחררים. ולא עובדים עבודת אדמה. כל זה לחזק בנו. את התחושה שהעולם חוזר לנקודת ההתחלה ועלינו לבנות את עולמינו מחדש. וזה לשון הרבינו בחיי: "וע"ד הקבלה: "יובל היא", מלשון: (ירמיה יז, ח) "ועל יובל ישלח שרשיו", וירמוז כי כל הדורות יובלו אל הסבה הראשונה, ולכך נקרא היובל בשם "דרור" כי הוא היובל אשר שם שרשי הדורות והנבראים כולן, כי משם נאצלו בבריאת עולם שנאמר: (בראשית א, א) "בראשית ברא אלהים", ושמה תשובתם, והבן זה".

הרעיון של היובל מתחבר לרעיון יותר רחב. רעיון ההתחדשות. היהדות מאמינה בכוח של האדם להתחדש ולא לשאת על גבו בצורה דטרמיניסטית את עברו. המהר"ל בספרו גברות ה' (פרק לח) עומד על התופעה שהיהדות נותנת מימד של קדושה להתחלה חדשה. לדוגמא, קדושת בכורות, הבאת ביכורים, הבאת ראשית קצירכם בעומר. מסביר המהר"ל שהקדושה בדבר הבראשיתי נובעת מהיות הקב"ה ראשית העולם. נראה לבאר, שכל הבריאה משתלשלת מהקב"ה וככל שדבר יותר ראשוני כן מורגשת בו יותר קדושת הקב"ה.

גם האדם בשורשו הוא טוב וישר ותהפוכות החיים יכולים לגרום לו להתקלקל כמו שכתוב בקהלת: "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז, כב), ופירש הרמב"ן (בראשית פרק ו פסוק ג) "והענין לומר, כי האלהים עשה את האדם ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו, והנה נמשך אחרי הבשר ובתאוות הגופניות נמשל כבהמות נדמו".

כל מי שרואה תינוק שזה עתה נולד, יכול הוא להרגיש את יד האלוקים וטהרת הישרות השופעת מעיניו. הרגשה זו היא התחושה של קדושת הראשית. משום כך התורה קבעה שיש בבכור קדושה. שכן הבכור נושא בחובו את קדושת הבראשית. זו גם הסיבה שאנו אוהבים דברים חדשים. כל מוצר חדש או אווירה חדשה מזכירים לנו את התחושה הקמאית לקדושת הבראשית. בכל התחלה חדשה יש ניצוץ מאותו רגע בראשיתי של תחילת הבריאה רגע בו היינו סמוכים ליד האלוקים.

כנראה זה ההסבר לדברי הקבלה שברמב"ן. ביובל אנו כביכול מאפסים את העולם ומתחילים אותו מחדש. זאת משום שאנו תמיד שואפים לנגוע בנקודת הבראשית, ולקבל הזדמנות נוספת לבנות את חיינו מחדש.

אליעזר שטיינברגר – "נפש יהודי"

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s