אמור – תפקיד הכהנים לעומת הכהן גדול

תחילת פרשתנו עוסקת בדינים המיוחדים של משפחת הכהונה כאשר הציווי הראשון הוא איסור להטמא למת – איסור לבוא במגע עם המת או לשהות תחת אותה קורת גג כנאמר "…אמור אל הכהנים בני אהרון לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא פרק כא פסוק א). מלבד לשבעת הקרובים – אב, אם, בן, בת, אח, אחות ואשה (ע"פ המסורת "שארו הקרוב אליו" היינו אשתו) – להם מותר לו להטמא ויתכן אף שיש בזה מצוה, וכמבואר בהמשך הפרשה "כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו לבנו ולבתו ולאחיו: ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא" (שם פסוק ב-ג).

בנוסף לכך ישנם גם איסורי חיתון מיוחדים לכהנים שאין לשאר בני ישראל. בפסוק י"א אנו קוראים על דינים המיוחדים לכהן הגדול "ועל כל נפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יטמא" הכהן הגדול מצווה שלא להטמא אפילו לשבעת הקרובים שהותרו לכהן הפשוט להטמא אליהם (הבדל נוסף הוא באיסור חיתון נוסף על הכהן הפשוט).

חלוקה זו על פניה הינה אך החמרה של איסורי הכהן הגדול על הכהן הפשוט, מחמת מעמדו הרב יותר. נראה שככל שהמעמד רב יותר כך האיסורים רבים וחמורים יותר. אך כפי שנראה להלן ההבדל בין סוגי קדושת (דיני) הכהונה הינו מהותי יותר.

רבנו עובדיה ספורנו מבאר הטעם שאסור לכהן להטמא למתים אלא אם כן הם קרוביו "כי אמנם הכהן הוא בעל בעמא (=חשוב) להבין ולהורות, "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב, ז) וראוי לאיש כזה לנהוג בנשיאות כי היכי דלשתמעין מילי (=כדי שישמעו דבריו) ואין ראוי שיחלל הכנתו אל מקדש וקודשיו כדי לכבד המתים הבלתי קרובים… אמנם לקרובים התיר להטמא כי כבודם הוא כבודו".

בביאורו זה מבהיר לנו רבנו עובדיה ספורנו שמעלת הכהונה יש לה שני היבטים, ואולי אף נגזרים זה מזה. האחד הפשוט יותר הוא ייעודו בעבודת המקדש, והשני על פי נבואת הנביא מלאכי השפעה רוחנית על העם ללמד את העם תורה ודעת.

(יתכן גם שעבודת המקדש הוא חלק מקביעת מעמד וייעוד רוחני ועל כן מי שעובד במקדש נדרשת ממנו השפעה רוחנית על העם). באם הכהן יטמא את עצמו ולא יהיה ראוי לעבודת המקדש בכדי לכבד אדם רגיל הרי הוא פוגע במעמדו ובכך השפעתו על העם תהיה פחותה ופוגע בתפקידו. לעומת זאת אם במה שהוא מטמא את עצמו היא לכבוד עצמו כגון לאחד מקרוביו "שכבודם הוא כבודו" הרי שאף שעתה אינו יכול לעבוד במקדש, בכל זאת לא מהווה הדבר פגיעה במעמדו.

הכהן הגדול לעומת זאת ייחודו וייעודו מעבר לייעודם של הכהן הפשוט, אינו קשור להשפעה הרוחנית על העם אלא אך ורק לעבודת המקדש, אין מטרה נילוות לצורך בכך שיהיה מוכן לעבודת המקדש, אלא צורך המקדש עצמו, ולכן אף אם לא יהווה טומאתו פגיעה במעמדו בכל אופן בכדי שיהיה מוכן לעבודת המקדש עליו להזהר מכל טומאה אף מטומאת קרוביו.

רעיון זה לכאורה ניכר מתוך הפסוקים עצמן בכהן הפשוט נוסח הכתוב "קדושים יהיו לאלוהיהם ולא יחללו שם אלוהיהם כי את אשי ה' לחם אלוהיהם הם מקריבים והיו קודש" (ויקרא כא, ו) היינו שיש שמירת מעמד קדושה מחמת העובדה שהם מקריבים את הקרבנות ועוסקים בעבודת המקדש.

ואילו בכהן הגדול הטעם לאיסור הטומאה היא ישירות חילול המקדש "ועל כל נפשות מת לא יבוא… ומן המקדש לא יצא (לצורך טומאת מת -רש"י) ולא יחלל את מקדש אלוהיו…" (שם פסוק יא-יב), והספורנו על כך "שיראה שהוא מחשיב יותר כבוד המת מכבוד המקדש והקודש שניתנה לו", הרי שטעם איסור טומאת הכהן הגדול אינו מעמדו הרם אלא הצורך להיות מוכן תמיד לעבודת המקדש וטומאה למת מהווה פגיעה וחילול של צורך זה של המקדש.

בני פריץ

ã ã ã ã ã

ספורנו

רבי עובדיה בן רבי יעקב ספורנו, נולד סמוך לשנת ר"ל (1470) בעיר ציזינה שבאיטליה התיכונה. אחרי שלמד הרבה תורה בעיר מולדתו, עבר לרומא שם למד רפואה כאומנות מכובדת להתפרנס בה, שהה ברומא קרוב לשלושים שנה, מסר שם שעורי תורה והיה ידוע כרב מרביץ תורה. לאחר מכן עבר לבולוניא. בבולוניא, מקום מגורי אחיו יחיאל, גדל שמו בחכמת הרפואה כ"אביר הרופאים", כלומר רופא מומחה. בקהלה זו היה מוכר כגדול בתורה, וכגאון פוסק הלכה, ושימש גם כדיין. הוא גם יסד שם בית מדרש לתורה שאותו ניהל עד סוף חייו. חיבר ספרים רבים כאשר יצירתו העיקרית היא ביאורו לתורה, וכן פירוש למסכת אבות וספר אור לעמים על יסודות האמונה היהודית, ועוד ספרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s