פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

Archive for מאי, 2009

נשא – השלום והשלמות

Posted by toraportion ב- 28 במאי 2009

פרשתינו עוסקת בנושאים רבים והם: שילוח הטמאים מחוץ למחנה, דין גזל הגר, דיני סוטה, פרשת נזיר, ברכת הכהנים ונדבת הנשיאים. אף שבתחילה נראה שאין קשר בין ענין אחד למשנהו, אחר שנלמד את פירושו של הרלב"ג נגלה שיש מכנה משותף לכל ענינים אלו.

בתחילת הפרשה מקשר הרלב"ג את מצות שילוח הטמאים מחוץ למחנה (פרק ה פסוק א-ד) עם סדר המחנות שהוזכר בפרשה הקודמת וכך כתב: "אחר סדר ענין המחנה במה שיישר אל השלמות והטוב, זכר מה שיסיר ממנו הרע והפסד הסדר" כלומר שבשילוח הטמאים יהיה המחנה קדוש וראוי שתשרה בו שכינה. ולגבי דינו של מי שגוזל גר שאין לו יורשים (פרק ה פסוק ה-י) כותב הרלב"ג: "וידמה שזכר בזה המקום זאת הפרשה להסיר הרע מהמחנה אשר יביא מריבה וקטטה. והוא שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין ולא יסמוך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים".

על פרשת סוטה (פרק ה פסוק יא-לא) המדברת על בעל החושד באשתו שזינתה כותב הרלב"ג שמטרתה להסיר הקטטה מהבית. ובהמשך מסביר את סדר כתיבת הפרשיות "והנה שלום בית קודם לשלום העם, לפי מה שנתבאר בפילוספיא המדינית. ואולם התחילה התורה מהשלום היותר נכבד, המאוחר בסדר וסיימה בקודם בסדר".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in נשא, ספר במדבר | מתויג: , , , | Leave a Comment »

שבועות – כריתת ברית

Posted by toraportion ב- 28 במאי 2009

התלמוד (שבת דף פח ע"א), מספר על דו-שיח מענין, שהתנהל בין רבא, מגדולי חכמי התלמוד, לבין צדוקי אחד. אותה שעה היה רבא יושב ומעיין בסוגיא, כאשר כף ידו היתה מונחת מתחת לרגלו, ומתוך הלחץ והכובד, נמעכה ידו מעט ונפצעה. ידו של רבא דיממה, ורבא המשיך בלימודו בלי לשים לב.

הצדוקי לא היה מסוגל להבין סוג כזה של התמסרות ללימוד תורה, והוא פנה לרבא בשאלתו הקנטרנית. עמא פזיזא, כך אמר. אתם היהודים הייתם פזיזים בעבר, כאשר אמרתם במעמד הר סיני: 'נעשה ונשמע'. מדוע הקדמתם את פיכם לאוזניכם? כיצד קבלתם על עצמכם את התורה, בלי לשמוע תחילה את תוכנה? ועדיין בפזיזותכם נשארתם. ראה באיזו מסירות חסרת פשר אתם עוסקים בתורה! התמסרות כזו של אדם, היתה מעבר לתפיסתו של הצדוקי.

רבא לא איבד את סבלנותו, והשיב לו בפסוק מספר משלי (יא, ג). "תומת ישרים תנחם, וסלף בוגדים ישדם" (ישדם הוא משורש שדד, במובן של שוד ושבר). אנחנו, אומר רבא, שהתנהגנו בתמימות, תתקיים בנו הצלע הראשונה של הפסוק, ואותם אלה הנוהגים בחשדנות יתר, תתקיים בהם הצלע השניה. בזה מסתיים הסיפור המובא בתלמוד, ולנו נותר להתבונן מעט במשמעות הדיאלוג הזה.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במעגל השנה, שבועות | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

במדבר – משמעות הספירה

Posted by toraportion ב- 21 במאי 2009

השבוע אנו פותחים בקריאת ספר "במדבר" – הרביעי בין חמשת חומשי התורה. כשמו כן הוא. הינו אוצר בעשר פרשותיו את תולדות העם בעת שהותו במדבר. בו נסקרות המאורעות, שעברו עליו בארבעים שנות החופש הראשנות..עשר פרשות של ספר "במדבר" מתחלקות לשנים. חמשת הפרשות הראשונות מספרות על התגבשותו של העם במדבר לחטיבה אחת; על העימותים והמאבקים, שנתלוו להתגבשות זו; על מחלקותו של קורח; על חטא המרגלים מוציאי דיבת הארץ רעה; על סדר המסעות, חלוקת המחנות ועוד. ואילו חמש הפרשות האחרונות מתארות כבר את הדרך לארץ כנען, את התקופה בטרם כיבוש. אנו נקרא בהם על העימותים עם מואב ומדין, על ברכותיו – קללותיו של בלעם, על מלחמת סיחון ועוג ועל ראשית ההתנחלות בארץ, בעבר הירדן מזרחה.

בתחילת הפרשה מספרת לנו התורה על הצו הבא: "שְׂאוּ אֶת-ראשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם".

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in במדבר, ספר במדבר | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

בהר-בחוקותי – שנת היובל-הכוח להתחיל מחדש

Posted by toraportion ב- 14 במאי 2009

בתחילת פרשת בהר מופיע הציווי לקיום שנת היובל. שנת היובל היא שנת החמישים במחזור השמיטות, כאשר כל שנה שביעית היא שנת השמיטה, ולאחר שבע שמיטות מיד בתום שנת הארבעים ותשע מתחילה שנת היובל.

במקרא מוזכרות שלש מצוות הנוהגות ביובל: א. השבת השדות למוכרים. כלומר, כל שדה שנמכרה בתוך החמישים שנה חוזרת לבעלים הראשונים. ב. שחרור עבדים. ג. שמיטת קרקעות. את מועד שחרור העבדים מציינים באמצעות תקיעת שופר במוצאי יום כיפור. וכך כתוב בפסוק: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ" (ויקרא כה, י-יא).

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in בהר, בחוקותי, ספר ויקרא | מתויג: , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

אמור – תפקיד הכהנים לעומת הכהן גדול

Posted by toraportion ב- 7 במאי 2009

תחילת פרשתנו עוסקת בדינים המיוחדים של משפחת הכהונה כאשר הציווי הראשון הוא איסור להטמא למת – איסור לבוא במגע עם המת או לשהות תחת אותה קורת גג כנאמר "…אמור אל הכהנים בני אהרון לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא פרק כא פסוק א). מלבד לשבעת הקרובים – אב, אם, בן, בת, אח, אחות ואשה (ע"פ המסורת "שארו הקרוב אליו" היינו אשתו) – להם מותר לו להטמא ויתכן אף שיש בזה מצוה, וכמבואר בהמשך הפרשה "כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו לבנו ולבתו ולאחיו: ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא" (שם פסוק ב-ג).

בנוסף לכך ישנם גם איסורי חיתון מיוחדים לכהנים שאין לשאר בני ישראל. בפסוק י"א אנו קוראים על דינים המיוחדים לכהן הגדול "ועל כל נפשות מת לא יבוא לאביו ולאמו לא יטמא" הכהן הגדול מצווה שלא להטמא אפילו לשבעת הקרובים שהותרו לכהן הפשוט להטמא אליהם (הבדל נוסף הוא באיסור חיתון נוסף על הכהן הפשוט).

חלוקה זו על פניה הינה אך החמרה של איסורי הכהן הגדול על הכהן הפשוט, מחמת מעמדו הרב יותר. נראה שככל שהמעמד רב יותר כך האיסורים רבים וחמורים יותר. אך כפי שנראה להלן ההבדל בין סוגי קדושת (דיני) הכהונה הינו מהותי יותר.

לקרוא את המשך הרשומה «

Posted in אמור, ספר ויקרא | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »