פרשת השבוע

החוג למחשבת ישראל בחסות אגודת הסטודנטים

תזריע-מצורע – מוות וחיים ביד הלשון

Posted by toraportion ב- 23 באפריל 2009

בפרשיות תזריע – מצורע מתוארים בפרוטרוט דיני הנגעים, [שהם שינויים חולניים בבגדים, בבתים, ובעור האדם] דיניו של המצורע, סדרי טהרתו, וכפרתו. אלו הם דינים שנראים לא רלוונטיים עבורנו, אנו שאין לנו מקדש, ואין לנו כהנים, וכל דיני הטומאה והטהרה אינם נוהגים בנו. אלא שענין הנגעים כולו נעלם מאוד, במקרא לא נתפרש על מה באים הנגעים, ומפני מה הם טמאים, ובעיקר, על מה צריך המצורע האומלל כפרה?

כך לימדו חז"ל, (תנחומא מצורע פרק ב) "זאת תהיה תורת המצורע זה שאמר הכתוב "מות וחיים ביד לשון"(משלי יח), הכל תלוי בלשון, זכה, לחיים. נתחייב, למוות. עסק בתורה בלשונו זכה לחיים, שהתורה עץ חיים שנאמר (שם ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה", והוא רפואתו של לשון הרע שנאמר (שם טו) "מרפא לשון עץ חיים", וכו', ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו למות שקשה לשון הרע כשפיכת דמים". על מה באים הנגעים? על לשון הרע, ומהם הנגעים? הם המוות בעצמו! וכך נעשית פרשת נגעים נוגעת לעצם קיומנו, נוגעת בשורש החיים, בדבר החשוב לנו יותר מכל, בחיים!

תחילתו של המוות בעולם היא בלשון הרע, האדם נברא לחיות לעולם, הנחש שדיבר לשון הרע על האלוקים, בכך שאמר שהאלוקים איננו רוצה בטובת האדם, וצרה עינו בהצלחת בני האדם (שמות רבה ג, יב), הביא את המוות לעולם, על ידי שהחטיא את האדם בחטא עץ הדעת, והנה משם התחיל הכל, כל הרעה בעולם, באה מלשון הרע.

רוח החיים שבאדם, שונה מכל רוח חיים אחרת בבריאה, כך תרגם אונקלוס (בראשית ב, ז) "ויהי האדם לנפש חיה – לרוח ממללא [=לרוח מדברת]", הדיבור הוא הביטוי העליון ביותר לחיים, רוח החיים שבאדם היא המדברת, המנהיגה המובילה, בעלת הבחירה היחידה בכל הברואים, היחידה שחייה הם בעלי משמעות, וכל הכח שלה בלשון, מוות וחיים ביד לשון.

פלאי מאוד הוא האדם, כך אנו מברכים "ומפליא לעשות", והפלא הוא החיבור הנפלא בין גוף חומרי גשמי, לרוח החיים העליונה (רמ"א או"ח ו,א), הרי הגוף האנושי דומה לגמרי לגופות בעלי החיים האחרים, אך נשמתו המובילה היא שונה כל כך, עליונה כל כך, רוחנית כל כך, ובעיקר ומעל הכל מסוגלת לבחור בין טוב לרע, בין מוות לחיים. מצד רוחו האדם אמור לחיות לעולם, ואילו הגוף הולך וכלה הולך ובלה, הולך האדם אל בית עולמו הלוך ונסוע יומם ולילה. תמיד.

בין שני אלה עומד האדם, בין חיים למוות, חיים מצד הרוח, והמוות מצד החומר המתעייף והולך. איך ינצח האדם את המוות? רק אם יאכל מעץ החיים."הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה היא עץ החיים". (רמב"ם הלכות תשובה ט, א)

זאת היא הלשון המביאה לידי חיים. ולעומתה לשון הרע, היא שימוש בכח החיים לקלקל ולהמית, ולכן "על ידי לשון הרע מעוררים את הנחש הקדמוני" (הגר"א בביאור ההיכלות) שהביא לעולם את המוות, כל דיבור של לשון הרע, מעורר את כח המוות בעולם.

כשאדם מדבר לשון הרע, הוא מביא על עצמו את המוות, הוא גוזר את דינו באופן מיידי, הוא מאבד את זכות החיים, הוא מצטרף אל הנחש. אלא שרחמיו של הקב"ה מרובים. "קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, ומה הוא עושה מתרה בו תחילה" (תנחומא תזריע י) למרות שהמוות מגיע לו, הוא מציל אותו מן המוות המוחלט והבלתי הפיך, והוא מקבל את המגע עם המוות, את הצרעת, שרוח החיים מסתלקת מגופו, ויוצרת בו רושם של מוות, אלו הם הנגעים, ביטוי לסילוק החיים, החומר הנפסד שהולך ומתנוון. לכן הנגעים טמאים, משום שעניינה של הטומאה הוא בכל מקום שהיה בו חיים, שיכלו להאיר ולהתקיים. והם מתו ונסתלקו, באה הטומאה במקומם, מכיוון שסילוק החיים הוא פעולת הרע שבעולם, תולדת החטא הקדמון, יציר כפיו של הנחש הטמא, ולכן המצורע צריך כפרה. משום שהצרעת היא תוצאה ישירה של החטא, היא איננה עונש, אלא ביטוי של החטא שחל בגופו של החוטא, הרי הוא סילק את רוח החיים שלו, וגרם לנגע שיבוא עליו. ולכן הוא צריך היטהרות, כי הוא צריך לכפר, ולתקן, וקודם כל הוא צריך להחליף את לשונו, מלשון רעה ללשון טובה להחזיר את עצמו אל החיים, להיטהר! להשיב לעצמו את השליטה, ואז יתרפא, "מרפא לשון עץ חיים" (משלי טו, ד). ואחר כך להיטהר מהטומאה, מהמוות שהופיע בו. הנה כי כן, עלינו ללמוד את פרשת הנגעים, כדי להשיב אל לבנו, כמה אחריות מוטלת עלינו, להימנע מלשון הרע על כל סוגיה, [שקר, לשון הרע, רכילות], לברוח מן המוות, ולבחור בדרך החיים, שביד הלשון היא עסק התורה. והלא כך נאמר: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא). כי "מוות וחיים ביד הלשון".

לסיום, הנה סיפור קצר מן התלמוד (מסכת עבודה זרה דף יט, ב), רבי אלכסנדרי עמד בשוק והכריז מי רוצה בחיים? נאספו כל ההמון ובאו אליו, ואמרו תן לנו חיים. אמר להם שמרו את לשונכם, שכך אמר דוד המלך בתהילים (לד, יג) הדבר בזול הוא, "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה", הוסיף רבי אלכסנדרי ואמר להם, שמא יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, עכשיו אני יכול לשקוע בשינה שהרי החיים מובטחים לי כבר, אל תאמרו כן, אין די בנצירת הלשון, משום שהמשך הכתוב הוא "סור מרע ועשה טוב", אין די בכך שתסורו מהרע, עליכם להשתמש ברוח החיים שבכם לטובה, לעשות בפועל טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

אוריאל שלנגר – "נפש יהודי"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: